רי"ף בבא קמא ג:

זיבורית ובינונית ושייר עידית לפניו אזלו כולהו גבו מעידית דאחרונה היא ובינונית הא לית ליה דמצי למימר להו גבו מבינונית דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן אלא מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית לפניו מאי סבר אביי למימר אתו כולהו גבו מעידית אמר ליה רבא מה מכר [לו] ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון דאילו איתא לעידית גבי דידיה מצי למימר להו גבו מבינונית דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן לוקח שני נמי מצי למימר להו גבו מבינונית דכי זבין לי לוקח ארעא דא בכל זכות דאית ליה בגווה זבנה ניהלי וכן הלכה:

אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ([דף ח ע"א]) ומכר שדה אחת ללוי ובא בע"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרן אלא דזבן בינונית אבל זבן עידית וזיבורית [מצי] א"ל להכי טרחי וזבני ארעא דלא [חזיא] לך ואפי' זבן בינונית נמי לא אמרן אלא דלא שייר בינונית דכוותה גבי שמעון אבל שייר בינונית דכוותה גבי שמעון [מצי] אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו:

אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בע"ח דראובן וקא טריף לה מיניה * ד"ת מ"ז ע"פ כ"י של הרי"ף (דינא הוא) ואזיל ראובן וקא משתעי דינא בהדיה לא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה אי אפקת לה מיניה עלי דידי הדר ואיכא דאמרי אפי' שלא באחריות נמי דאמר ליה לא ניחא לי דתהוי לשמעון תרעומת עלי:

ואמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות (דף ט.) ויצאו עליה עסיקין אם עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו מ"ט דאמר ליה חייתא דקיטרי סברת וקבילת מאימתי מחזיק בה מכי דייש אמצרי איכא דאמרי אפילו באחריות נמי