רי"ף בבא בתרא לג:

דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה ואלא דקרו ליה לבירה נמי בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובה קרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא דקרו ליה לבירה נמי בית מהו דתימא כולה זבין ליה קמשמע לן מדהוה ליה למיכתב ליה ולא שיירי בזביני אילין קדמאי כלום ולא כתב ליה שמע מינה שיורי שייר

אמר רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה צריך למיכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ההוא דא"ל לחבריה ארעא דבי חייא מזביננא לך הוו ליה תרתי אדעתא דמיקריין דבי חייא אתו לקמיה דרב אשי א"ל חדא ארעא א"ל תרתי ארעתא לא אמר ליה ואי א"ל ארעתא מיעוט ארעתא שתים ואי א"ל כל ארעתא כל ארעתא דאית ליה לבר מפרדיסי ובוסתאני ואי אמר ליה זיהראי אפילו פרדיסי ובוסתאני לבר מבתי ועבדי (דף סב:) ואי א"ל נכסאי אפילו בתי ועבדי:

מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר (כגון זה) אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב ומוד' רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מצד אחד ומצר לוי ויהודה מצד אחד מדהוה למיכתב ליה ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור