חדושי הר"י מיגאש על שבועות יח:

מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן ומי אמר אביי דהאי דקתני במתני' פירש מיד חייב הא אם לא פירש אלא לאחר שמת האבר פטור משום דאנוס הוא אבל מי שלא היה אנוס ושמש מת בעריות חייב דאלמא מתני' שלא בסמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס והא אביי הוא דאמר לעיל דחייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה ואי בשלא סמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס אמאי מחייב אכניסה ומהדרינן כי איתמר דאביי שהוא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה לאו אמתניתן קאי אלא בעלמא קאי כלומר מי ששימש עם הטהורה בסמוך לוסתה חייב שתים חדא אכניסה דהא סמוך לוסתה הוא וחדא אפרישה בין פירש מיד בין לא פירש מיד דהא לאו אנוס הוא כי היכי דליהוי פטור היכא דשהא ולא פירש מיד אבל מתני' דקתני בהדיא פירש מיד חייב דשמעת מינה דאם לא פירש מיד אלא לאחר שמת האבר פטור ליכא לאוקמה בסמוך לוסתה אלא בשלא סמוך לוסתה הוא דהוה ליה אנוס משום הכי כי שהי ולא פירש מיד אלא לאחר שימות האבר פטור וכיון דשלא בסמוך לוסתה הוה אפרישה הוא דחייב אבל אכניסה פטור דהא אנוס הוא:

הדין פירושא דשמעתא ואיכא מרבותא דפרישי הכי כי אתמר דאביי בעלמא איתמר כגון דסבר שהיא אשתו ובא עליה ונמצאת אחותו על זה אמר אביי אע"ג דאנוס הוא אין לפרוש בהנאה מרובה אלא עד שימות האבר כדי שתהא הנאה מועטת ואהאי פירושא קשיא לן חדא דהא מוקם לה דאמרינן אתמר דאביי בעלמא איתמר אהאי דקאמר שאני הכא דאנוס הוא והא ליכא למימר הכי דהא דקאמר שאני הכא דאנוס הוא בודאי אמתני' הוא דקאי כלו' היכא דקתני במתני' פירש פירש מיד חייב דשמעת מינה דהא אם לא פירש מיד פטור שאני הכא דאנוס הוא וכיון שכן היכי מצי לאוקמה דהא אמרינן כי אתמר דאביי בעלמא אתמר הוא והאי מימרא הוא והא האי מימרא הוא בודאי אמתני' הוא דקאי ועוד דלהאי פירושא אשתכח דההוא מימרא קמא דקאמר אביי דחייב שתים אמתני' הוא דמוקים לה דהוי' לה מתני' בסמוך לוסתה ומשום הכי חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפריש' וכיון דמתני' בסמוך לוסתה היא אמאי קתני בה פירש מיד חייב דשמעת מינה הא אם לא פירש אלא לאחר שמת האבר פטור והא איהו דקאמר שהמשמש מת בעריות היכא דלא אניס חייב והכא כיון דמוקמת לה בסמוך לוסתה הא לאו אנוס הוא הילכך האי פירושא לא סליק ופירושא דפירשתי פירושא נהירא וברירא הוא ודייק טפי.

בעא מיניה רבי יונתן בר יוסי בן לקוניא מר' שמואל בר יוסי בן לקוניא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד מנ"ל דחייב אמר חזקיה דאמר קרא ותהי נידתה עליו נדתה תהא עליו כלומר כשאומרת לו נטמאתי ושהא כמות שהוא נמצאת נידתה שוהא עליו אשכחן עשה לא תעשה מנין אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא שנאמר האומרי' קרב אליך לא תגע בי כי קדשתיך כלומר זה שאמר הכתוב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב הכי לא תקרב אליך שנמצ' פירושו ואל אשה כשתבא אליה כשהיא טהורה ותאמר לך אחר כך שהיא טמאה לא תקרב אליך ותפרוש ממנה לאלתר אלא שהה עד שימות האבר ואחר כך תקרב אתה לעצמך ותפרוש ממנה. מתני' ר"א אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם טומאה פי' אהאי קרא קאי דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו ר"ע אומר ונעלם ממנו והוא טמא ואשם על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש ורבי ישמעאל אומר ונעלם ממנו שני פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. ודייקינן בגמר' מאי בינייהו פי' בין ר"א ובין ר' עקיבא מכדי תרוייהו אהעלם טומאה הוא דמחייב ולא אהעלם מקדש וכיון שכן מאי בינייהו אמר חזקיה שרץ ונבילה איכא בינייהו דר"א סבר בעינן עד דידע בתחילה ובסוף אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ונעלם בינתיים והיינו דקאמר שרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב וכיון דבהעלמה כי העלם לו שנטמא בשרץ ואע"פ שיודע שהוא טמא ונעלם ממנו קרינא ביה ממילא שמע' דידיעה דבעינן בתחילה ובסוף בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ור"ע דאמר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב מכלל דלא בעי עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי דמ"ד בהעלמה העלמת הטומאה כולה בעינן מכלל דבידיעה דתחילה וסוף סגי ליה בידיעת הטומאה אף על גב דלא ידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי. וכן אמר עולא שרץ ונבילה א"ב דעולא רמי דרבי אליעזר אדר"א ומשני ומי אמר רבי אליעזר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ורמינהו אמר ר"א מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב וכו' אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד דידע במה חטא והנה רבי אליעזר לא בעי עד שידע במה חטא ומשני עולא התם אשר חטא בה אמר רחמנא חטא כל דהוא הכא מכדי כתיב כל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא דכתב רחמנא תו למה לי אלא לומר לך דבעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה ור' עקיבא איידי דכתב רחמנא בהמה וחיה לכדר' כדגרסינן בפ"ק ר' אומר אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה מה להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו כתב נמי או בנבלת שרץ טמא ורבי אליעזר האי בה דכתב רחמנא דמשמע עד דידע במה חטא מה עביד ליה ומהדרינן פרט למתעסק בעלמא כגון שהיה מתעסק בעלמא ולא נתכוון למעשה בעולם למעשה היתר ולא למעשה איסור ועלה בידו מעשה איסור כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר שלא נתכוון לחתיכה כלל להכי כתב רחמנא בה כלומר עד שיתכוין למעשה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש שהוא מעשה היתר וחתך את המחובר שהוא מעשה איסור אבל שהיה מתעסק בעלמא ולא נתכוון למעשה בעולם לא למעשה היתר ולא למעשה איסור ועלה בידו מעשה איסור פטור הוא ורבי יוחנן אמר משמעות דורשי איכא בינייהו כלומר בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא לא בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה אלא מכי ידע דטמא הוא סגי ליה ומשמעות דורשים בעלמא הוא דאיכא בינייהו מר משמע ליה האי סברא משרץ ונעלם ממנו ומר משמע ליה האי סברא מונעלם והוא טמא וכן אמר רב ששת משמעות דורשין איכא בינייהו דרב ששת מחליף דרבי אליעזר לר"ע ודר"ע לר"א אלמא ליכא בינייהו פלוגתא לענין הדין כלל אלא משמעות דורשים בעלמא הוא דאיכא בינייהו ומשום הכי לא דייק מאן מינייהו אמר הכי ומאן מינייהו אמר הכי.