חדושי הר"י מיגאש על שבועות יג.

אמר לי' אביי דוקא קא אמר מר דרבי סבר לה כר"י שהכהנים ולוים וישראל הושוו כולם להתכפר בשעיר המשתלח בשאר עבירות אבל ר"י לא סבר לה כרבי במאי דקאמר שכל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר ומש"ה קא מתוקמה מתני' כרבי ולא כר"י או דלמא כי היכי דרבי סבר לה כר"י לענין כהנים לוים וישראל שהושוו כולם בשעיר המשתלח בשאר עבירות ה"נ ר' יהודה סבר לה כרבי דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר והיינו דקאמר רבי וסבר לה כר' יהודה ולא אמרת ר"י וסבר לה כרבי ומשום אורחא דמילתא למימר תלמיד סבר לה כרבי' מאי ולאו למימרא דרביה סבר לה כתלמידי' א"ל דוקא קא אמינא רבי סבר לה כר"י אבל ר"י לא סבר לה כרבי מאי היא כלומר והיכן שמעינן לי' לר"י דלא סבר כרבי דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר דתניא בסיפרא יכול יהא יו"הכ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא וכו' עד ת"ל אך בעשור לחודש וגו' אך חלק מכפר הוא על שבים ואינו מכפר על שאינן שבים סתם סיפרא ר' יהודה וקאמר שבים אין שאינם שבים לא אלמא ר"י לא סבר לה כרבי:

ורמי סתם סיפרא אסתם סיפרא דתניא יכול לא יהא יו"הכ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מנין שמכפר ת"ל יום הכפורים מ"מ הנה אעפ"י שהוא רשע שהרי לא התענה ביו"הכ ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה יו"הכ מכפר קשיא סתם סיפרא אסתם סיפרא אמר אביי ל"ק הא ר' יהודה הא רבי כלומר ההיא סתמא דקתני שבים אין שאין שבים לא ר' יהודה היא והאי סתמא אחרינא דקתני יו"הכ מכפר מ"מ רבי היא דמשמע דמכפר ואפי' על מי שהוא רשע ולא התענה ביו"הכ ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה רבי היא דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר. רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומי' כלומר אע"ג דס"ל דכל עבירות שבעולם בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר מודה רבי בכרת דיומי' כלומר במי שמתחייב כרת ביו"הכ עצמו מחמת שלא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה שאין אותו יוה"כ מכפר לו על אותו עון ואעפ"י שמכפר לו על שאר עוונותיו שעשה קודם יוה"כ עצמו א"נ ביוה"כ שלא מחמת יו"הכ עצמו הילכך ההיא סתמא דקתני יו"הכ מכפר מכל עון דמשמע דמכפר לו ואעפ"י שלא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה אשאר עבירות קאי בר מאותו עון של יו"הכ עצמו וההיא סתמא אחרינא דקתני שבים אין שאין שבים לא אעון דיו"הכ עצמו קאי כגון שלא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה שאם עשה תשובה באותו יו"הכ עצמו מכפר לאחר שעבר על הכרת ועשה בו מלאכה ואכל יו"הכ מכפר שאעפ"י שבתחילתו הרי עבר על כרת דיומי' ואכל ועשה מלאכה כיון שחזר בו לאלתר ועשה תשובה באותו יו"הכ עצמו מכפר לו ואם עדין עומד במרדו הוא ומשלים אותו היום ולא עשה תשובה אינו מכפר דאי לא תימא הכי אלא אפי' כרת דיומי' נמי ס"ל לרבי דאותו יו"הכ מכפר לו ואעפ"י שלא עשה תשובה האי דקאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה היכי משכחת לה לר' הא יו"הכ עצמו מכפר שהרי נפטר מכרת ומהדרינן אלמא לא כלומר משום הא לא איריא דאיכא למימר לעולם יו"הכ עצמו מכפר ואפי' על כרת דיומי' בין שעשה תשובה בין לא עשה תשובה ודקא אמרת א"כ האי דקאמר רחמנא כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה היכי משכחת לה כגון שאכל בלילי יו"הכ ומית בההוא ליליא דלא אתי לי' יומא לכפורי ליה:

ודייקינן תו ואכתי כרת דליליא הוא דאיכא כרת דיממא ליכא מאי איכא למימר דס"ל לרבי דלא משכחת לה כלל ומוקמינן ליה להאי קרא בדאכל בליליא והא בעצם היום הזה כתיב דמשמע ביום עצמו. ומהדרינן אלמא לא כלומר אכתי משכחת לה לכרת דיממא דמחייב עלה כגון דאכל אומצא וחנקתי' ומית לאלתר מיקמי דלפני יומא דקיימא לן שאין יו"הכ מכפר אלא עד שתחשך דהוה לי' מקצת יו"הכ אינו מכפר והאי כיון דמית לי' במקצת היום לא עלתה לו כפרה א"נ משכחת לה כגון דאכל סמוך לשקיעת החמה וגמרה לאכילתו בהדי גמר יומא דלא הוי לי' שהות ביום לכפורי לי':

ותנא תונא פי' אפירוקא קמא קאי דקאמר כגון שאכל אומצא וחנקתיה מקמי דלפני יומא דאלמא יו"הכ אינו מכפר אלא עד שתחשך: