חדושי הר"י מיגאש על שבועות יא:
Ri Migash on Shevuos 11b (Ri Migash on Shevuot 11b) · חדושי הר"י מיגאש על שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →שיקרבו זה בזה פירו' שעירי הרגלים ושעירי ר"ח אי אירע מקרה ולא הקריבו שעיר של רגל ברגל מהו שיקריב אותו שעיר עצמו בר"ח או אם יארע מקרה ולא הקריבו שעיר של ר"ח בר"ח מהו שיקריב אותו שעיר עצמו ברגל אמר להם יקרבו אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך קרבין זה בזה אמר להם כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו ואי ס"ד אמרינן לב ב"ד מתנה עליהן הכא בשעבר זמנן של שעירים ולא נקרבו אמאי קריבין בזמן אחר לימא לב ב"ד מתנה עליהן כשעבר זמנן של שעירים ולא נקרבו אלא נפדין תמימים ואינן ניתנין ליקרב בזמן אחר כלל ומהדרינן ר"ש קא אמרת ר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה עליהן אבל רבנן אית להו לב ב"ד מתנה עליהן דאמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק אמר רב עמרם אמר ר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור לדברי ר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן אין נפדין תמימין אלא עד שיפול בהן מום לדברי חכמים דאית להו לב ב"ד מתנה עליהן נפדין תמימין:
ודייקינן ורבנן דפליגי עליה דר"ש דסברי לב ב"ד מתנה עליהן מני אי רבנן דקטורת דקתני מותר הקטורת מה היו עושין בה וכו' ודלמא שאני קטרת דלאו בת רעיא היא מש"ה לב ב"ד מתנה עליה שיהא המותר לדמיו שהרי אי אפשר להיות בה מום כדי שתפדה במומה אבל תמידין כיון דאפשר שירעו עד שיסתאבו ויפדו אין לב ב"ד מתנה עליהן שיהיו נפדין תמימין אלא ירעו עד שיסתאבו דהוי להו פסולי המוקדשין וקיימא לן דפסולי המוקדשין אין נפדין תמימים כדתניא בסיפרא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן בבעלי מומין הכתוב מדבר אתה אומר בבעלי מומין או אינו אלא בבהמה טמאה עצמה כשהוא אומר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמור הא מה אני מקיים ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה הרי בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר שיפדו ואלא לרבנן דפרה דאמרי מצא אחרת נאה הימנה תפדה והיינו ע"כ משום דאמרי' לב ב"ד מתנה עליהן ואע"ג דהא אפשר שתרעה עד שתסתאב ותפדה במומה:
ודילמא שאני פרה דדמיה יקרין ומש"ה לב ב"ד מתנה עליה שאם ימצא אחרת נאה הימנה ולא הוצרכה אבל תמידין דאין דמיהן יקרים אין לב ב"ד מתנה עליהן שיפדו כשהן תמימים אלא ירעו עד שיסתאבו ויפדו במומן אלא רבנן דאמרו לו דקתני במתני' אמרו לו הואיל וכפרתן שוה היאך אין קריבין זה בזה מכלל דאינהו אין קרבין זה בזה סבירא להו אלא נפדין כשהן תמימין אלמא לב ב"ד מתנה עליהן וממאי דהאי אמרו לו ר' יהודה היא ולית ליה כל השעירין כפרתן שוה דשמעת מינה דס"ל דאין קרבין זה בזה משום דאין כפרתן שוה וילפת מינה דאית לי' לב ב"ד מתנה עליהן ונפדין תמימין ודלמא ר"מ היא דאמר כל השעירין כפרתן שוה מש"ה יקרבו זה בזה והכי קאמר בשלמא לדידי דאמינא כל השעירין כפרתן שוה מש"ה יקרבו אלא לדידך אמאי יקרבו וכיון שכן ליכא למשמע מהכא דסבירא לי' להאי תנא דאמרו לו דאין קרבין זה בזה כי היכי דתליף מינה דאית לי' לב ב"ד מתנה עליהן ונפדין תמימין אלא לר' יוחנן הא דרבנן גמרא גמיר לה דאית להו לב ב"ד מתנה עלי' ולר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן תמידין שלא הוצרכו לציבור מאי עבדינן להו אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן מקיצין בה את המזבח כלומר מביאין אותה בשם עולת נדבה.