חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא צב.

וליחזי דמי היכי נינהו אי דמי דרדיא נינהו ודאי לרדיא זבין ואי דבישרא נינהו ודאי לשחיטה זבין. ואוקימנא דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא וכו'. הא דאמרינן ולחזי דמי היכי איכא לאקשויי עלה הא דתנן בפרק המוכר את הספינה מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד רבי יהודה אומר הדמים מודיעים וחכמים אומרים אין הדמים ראיה וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים אלמא דמים לא ראיה הויין ואם תאמר דאוקימנא לההיא מתניתין דקתני אין הדמים ראיה דהאי אין הדמים ראיה נמי הוי ביטול מקח ואמרינן נמי איבעית אימא לא קשיא כאן בכדי שהדעת טועה כאן בכדי שאין הדעת טועה דשמעת מינה דאף על גב דדמים לא הוה ראיה דשויי בקר בכלל זביני צמד וצמד בכלל זביני בקר מכל מקום היכא דהויא אונאה יותר על שתות הוא דהוי ביטול מקח ועל האי הוא דאמרינן ולחזי דמי היכי כלומר דאי נתן דמי רדיא להוי ביטול מקח דמהאי טעמא הוא משום דאמרינן מה נפשך אי לרדיא הוא דזבין הא ודאי מקח טעות היא דהא נגחן הוא ואי לשחיטה זבין ביטול מקח הוא כיון דיהב דמי רדיא. אם כן הא תינח היכא דהויא אונאה בכדי שהדעת טועה היכא דהויא בכדי שאין הדעת טועה מאי איכא למימר ומדקא פסק ואמר לחזי דמי היכי ולא פליג בין היכא דהויא אונאה בכדי שהדעת טועה בין היכא דהויא בכדי שאין הדעת טועה מכלל דהאי ולחזי דמי היכי דאמרינן דלמהוי ראיה דלרדיא זבין הוא דאמרינן ליה כי היכי דלהוי מקח טעות ולאו משום אונאה כי היכי דלהוי ביטול מקח וכיון שכן קשיא האי מתני' דקתני אין הדמים ראיה אהא דאמרינן הכא המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ולחזי דמי היכי. ואיתחזי לן בפירוקא דהאי קושיא דהמוכר שור ונמצא נגחן לא דמי למתני' אין הדמים ראיה דכי קתני אין הדמים ראיה הני מילי לעיולי בזבינא מידי דלא זבין ליה בהדיא כגון צמד ובקר אבל לברורי מילתא דזבינא גופיה היכא הוא דנדע אי הוה זביני אי לא בכי הא לא אמרי רבנן אין הדמים ראיה אלא לעולם הוי ראיה דגלוי מילתא בעלמא הוא עליה דההוא זבינא היכי הוה מילתיה ומשום הכי אמרינן הכא לענין המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ולחזי דמי היכי. א"נ איכא לפרוקי דלא דמי דין המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לדין צמד ובקר דאילו המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן גלוי דעתיה דלוקח הוא דבעינן אי לרדיא זבין אי לשחיטה זבין ולא איכפת לן בדעתיה דמוכר בהכי כדאמרינן ולחזי אי גבר' דזבין לרדיא לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא לנכסתא דש"מ דגלוי דעתיה דלוקח הוא דבעינן בהכי ולא גלוי דעתיה דמוכר וכיון דלוקח הוא ניהו דיהבינהו לזוזי מש"ה הוה ראיה לגלוי דעתיה בהאי זביני דהא זוזי דידיה הוה ואיהו הוא דיהבינהו ואף על גב דזוזי בידא דמוכר נינהו מדאמרינן ואי דליכא זוזי לשקול תורא בזוזיה דשמעת מינה דזוזי כבר שקלינהו מוכר והוה ליה ברשותיה והוה ליה השתא לוקח מוציא מחבירו כיון דלא איכפת לן הכא בדעתא דמוכר אלא על דעתא דלוקח בעידן זביני הוא דסמכינן ומוכר הא לא יכול לברורי אי הוה דעתיה דלוקח לרדיא או לנכסתא משום הכי מפקינן להו מיניה ומהדרינן ליה ללוקח ולא מהני ליה למוכר האי דאיתנהו לזוזי ברשותיה מידי אבל לענין צמד ובקר כיון דלאו דעתיה דלוקח בלחוד הוא דבעינן לגלויי אלא דעתיה דמוכר דבעינן לגלויי אי גמר לאקנויי ליה ללוקח צמד בהדי בקר ובקר בהדי צמד אי חד מנייהו בלחוד הוא דגמר לאקנויי ליה משום הכי לא הוה הני זוזי דיהבינהו לוקח ראיה לגלויי דעתיה דמוכר אי תרווייהו אקני ליה אי חד אקני ליה חדא דהא ברשותיה דמוכר קיימא והוה לוקח מוציא מרשותיה ולוקח הא לא יכול לברורי דעתיה דמוכר אי גמר לאקנויי ליה תרווייהו או לא ועוד דכיון דלאו זוזי דמוכר נינהו אלא זוזי דלוקח לא חביבי הנהו זוזי עליה דמוכר כי היכי דלקני ליה בהו תרווייהו אלא צמד ובקר דיליה הוא דחביבי עליה טפי מהנהו זוזי דלוקח ואכתי איכא למימר דחד מינייהו בלחוד הוא דאקני ליה בהו ולא תרוייהו וכי מעיינת בהו בהני פירוקי משכחת לה דפירוקי מעלי' נינהו: