חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא פה:

בעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר כגון פסק ונתן לתוך המדה של לוקח או מדד המוכר במדה שלו ושפכן לכליו של לוקח והבית של מוכר הוא קנה לוקח כאילו נתן לתוך רשותו כיון דהוי בכליו או לא קנה לוקח דרשות עיקר והכלי בטל הוא לגבי הרשות ולהכי בעי קנה לוקח ואע"ג דברה"ר לא קני כליו דלוקח משום דאין רשות לו להניחו שם קבעי ברשות מוכר כיון דברשות מדד שם מקני ליה כליו פי' קנה לוקח או לא (אגירסת הרי"ף קאי דלא גריס לוקח) אמר ליה תניתוה זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת אע"ג דקלתה ברשות דבעל קא מנחה קניא ליה לגגו דאית בה אלמא של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח. אמר ליה רב נחמן מאי טעמא קא פשטת ליה מההוא דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא דאמר רב יהודה אמר שמואל והוא שהיתה קלתה תלויה בה אבל אם היתה קלתה בקרקע שהוא חצרו של בעל אינה מגורשת דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח:

רב אדא בר אהבה אמר וכו' רב משרשיא אמר כגון שהיה בעלה מוכר קלתות פי' וקנתה ממנו קלתה וקנאתו דהגבהה והוי ליה כליה והניחוה לפנינו בקרקע שהוא חצר של בעל דבההיא הנאה דקא זבנא ליה מיניה לא קפיד עלה בהנחת אותה קלתא בחצרו והוי כמו שהשאילה מקום הקלתא דה"ל כליו של לוקח ברשות לוקח ומש"ה כי זריק ליה לגט לתוך קלתה קנתה הגט ונתגרשה אבל אם לא קנתה זו הקלתה מבעלה אינה מגורשת דה"ל כליו דלוקח ברשות דמוכר דלא קנה לוקח. אלא פשוט ליה מהא דקתני ברשות מוכר לא קנה לוקח עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו מאי לאו בכליו דלוקח אלמא כליו דלוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ופריק לא בכליו דמוכר אבל כליו דלוקח קונה אפילו ברשות מוכר. ואם תאמר אם כן אמאי קתני רישא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם דמשמע דקאי נמי על הא דאמרינן אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה ברשות הרבים הוא דאמרינן ולא במקום אחר הא בעינן מימר דכליו דלוקח קונה אפילו ברשות המוכר. ויש לומר דלא קאי כי אם ארישא דקתני משנתמלאה המדה ללוקח דקאי במדת סרסור ומדת סרסור כי נמלאה לא הוי כמדה דלוקח ממש ולא קני כי אם ברשות הרבים ולא ברשות מוכר. א"נ דקאי נמי אאם היתה מדה של אחד מהם ושאני שאר כלי דלוקח ממדה דלוקח וצריך עיון אי בכליו דמוכר אמאי נקיט ברשות מוכר אפילו ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם לא קני עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו אלא דעדיפא מיניה אקשי ליה ודייקינן מדרישא בכליו דמוכר סיפא נמי בכליו דמוכר כלומר כיון דקא מוקמת לה להאי דקתני רישא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו בכליו דמוכר ממילא שמעת דסיפא נמי דקתני ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח דבכליו דמוכר הוא ואי בכליו דמוכר הוא אמאי קנה לוקח כלומר אי אמרת בשלמא דהא דקתני רישא ברשות מוכר לא קנה לוקח עד שיגביהנה וכו' בכליו של לוקח הוא אלמא כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח דשמעת מינה דבתר חצר אזלינן ולא בתר כלי וכל שכן בכלי דמוכר היינו דקתני סיפא ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קני לוקח משום דחצר וכלי תרווייהו דלוקח נינהו ואפילו הוה ליה כליו דמוכר נמי כיון דחצר דלוקח ניהו בתר חצר אזלינן ולא בתר כלי אלא אי אמרת דרישא דקתני ברשות מוכר לא קנה לוקח עד שיגביהנה וכו' בכליו דמוכר הוא אבל כליו של לוקח ברשות מוכר קני לוקח אלמא בתר כלי אזלינן ולא בתר חצר אמאי קתני סיפא ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ואע"ג דבכליו דמוכר הוא והא אמרת דבתר כליו אזלינן ולא איכפת לן בחצר וכיון דהכא כליו של מוכר הוא דהא אוקימנא לרישא וסיפא בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח. ופריק סיפא אתאן לכליו של לוקח אבל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח דבתר כליו אזלינן ולא בתר חצר וכו':

ומאי פסקא סתמא דמילתא בי' מוכר וכו' והיינו שני מדות מד' מדות של מוכרין דהכי קאמר ברשות מוכר לעולם לא קנה לוקח כי אם בהגבהה משום דדרכו נמכור שם בכליו דמוכר. אבל בכליו דלוקח או במדת סרסור בעת מלאת המדה קנה כמו ברישא בסימטא ומכל מקום ד' מדות חשיב להו. וברשות לוקח לעולם קנה שהרי נתונין בכליו דלוקח ופשוט הוא:

אמר רבא ת"ש משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן. פירש כגון שמדדן החמר מעל גבי החמור ולא הורידן לקרקע שאילו מדדן בעל הבית אם פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן לפי שכיון שמדדן בעל הבית הרי הגביהן באותה מדידה וקנאן בהגבהה הלכך הא דקתני בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן אי איפשר להעמידה אלא בשמדדן החמר ולפיכך לא קנה בעל הבית שהרי לא הגביה ולא משך ואשמעינן דמשיכת אדם טעון לא מהניא עד שימשך הפירות עצמן שהרי לא פרקין כדקתני סיפא פירקן ולא הורידן לקרקע כדי שתקנה לו חצירו:

פירקן. פירש בין החמר בין בעל הבית המוכר או הלוקח קודם שפסק דמים דלא קנאם במשיכה. ונתנן בקרקע שהיא חצר של בעל הבית.. פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן שהרי קנתה לו חצירו ונעשה ברשותו דמדידה לא מעכבא דגלוי מילתא בעלמא הוא ולא דמי לכור בשלשים דיכול לחזור אפילו בסאה אחרונה דמדידה כל הכור מעכבא ליה ולא קניא רשותיה דהתם כל הכור זבין ליה כאחד ואית דמפרש פירקן והכניסן וכו' היינו משיכה והאי דקתני פסק עד שלא מדד קנה מוקמי לה בפסק קודם שפירקן וקנה במשיכה שאחר פסק ולא נהירא דא"כ היכי יליף מינה דכליו של מוכר לא מעכב קנייה דרשות לוקח דילמא האי דקנה לוקח לאו משום קניי' רשותו הוא אלא משום משיכה:

מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן דלא סמכא דעתיה פירש דלא מהניא משיכה והגבהה וכל מידי ההקנאה אלא לאחר פסיקת הדמים ושמעינן מהני מילי דאע"ג דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה אבל משיכה או ההגבהה אפילו קיימי בכליו דמוכר קנה מדקתני ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ואוקימנא בי מוכר מאני דמוכר שכיחי ואפילו הכי קני בהגבהה אע"ג דהוה סלקא דעתיה דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה דבתר כלי אזלינן פירש דמוכר ולוקח כדבעינן למימר לקמן אבל אם לא פסק אע"ג דמשך והגביה או נעשה בחצירו כיון שיכול המוכר לומר לו איני מוכר לך אלא בכך וכך גם הלוקח יכול לומר איני לוקח ממך אלא בכך וכך עדיין לא קנה הלוקח כלום ולפיכך אע"פ שפירקן והכניסן לתוך ביתו ונעשה ברשותו של לוקח אם פסק עד שלא מדד קנה שהרי קנתה חצירו ואם מדד עד שלא פסק עדיין לא קנה הלוקח כלום ואע"פ שהן בחצרו קתני מיהא פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן ואע"פ שהן עדיין בכליו דמוכר ומדכליו דמוכר ברשות לוקח קנה לוקח אלמא בתר חצר אזלינן ולא בתר כלי כליו דלוקח נמי ברשות מוכר לא קנה לוקח דבתר חצר אזלינן וחצר דמוכר הוא ולא איכפת לן בכלי. אמר רב נחמן בששפכן כלומר לעולם אימא לך בתר כלי אזלינן וכליו דלוקח ברשות מוכר קנה לוקח ולא איכפת לן בחצר וכליו דמוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח ולא איכפת לן בחצר והאי דקתני פירקן והכניסן לתוך ביתו קנה לוקח לאו בכליו דמוכר הכניסן אלא שפכן מן הכלים בתוך חצרו של לוקח איקפד רבא מידי שפכן קתני פירקן קתני. אלא אמר מר בריה דרב אשי במסבלי דתומי דליתנהו בכלים אלא קשורין הן בחבלים בלבד ומשום הכי כשפירקן והכניסן לתוך ביתו דלוקח קנה לוקח שהרי אינן בכלים דמוכר. אמר ליה הונא בריה דמר זוטרא לרב אשי מכדי פירקן קתני פירש כלומר כיון שפירקן והכניסן לחצרו דלוקח מקני ליה חצרו אמאי פליג בין פסק עד שלא מדד למדד עד שלא פסק א"ל פסק סמכא דעתיה דמוכר וגמר ומקני ליה בהכנסתו לחצרו לא פסק סמכא דעתיה דמוכר דמוכר ולא גמר ומקני ליה ומשום הכי לא אקניא הכנסתו לחצירו כלום דהא לא גמר ומקני ליה ושמעינן מיהא דמשיכה והגבהה ומסירה וכולהו אנפי דהקנאה לא מהניין ולא קני להו לוקח אלא בפסק עד שלא עשאן אבל אם לא פסק ואמר לו הריני מוכרן לך והגביהן או הכניסם לחצרו עדיין לא סמכא דעתיה דמוכר ולא מקני ליה ללוקח מידי. ומסתברא לך דהני מילי במידי דאין דמיו קצובין אבל מידי דדמיו קצובים אינו צריך פסקא ואע"ג דקא תבע השתא טפי לאו כל כמיניה דאמרינן האי מיהדר קא הדר ביה הילכך כיון דמשך או הגביה או עבדינהו לחד מאנפי הקנאה אע"ג שלא פסק בדמים קני ליה הלוקח ויהיב ליה דמים כמה דשוו הדין סברא דילן. אבל הרבינו הרב זצ"ל לא היה סבירא ליה הכי אלא אפילו בדברים שדמיה קצובין נמי פסק אין לא פסק לא דכיון דלא פסק לא סמכא דעתיה ואכתי אית למוכר למתבע ביה טפי ממאי דשוי:

אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום לאתויי מאי לאו לאתויי רשות מוכר אלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח. ומהדרינן שאני התם דא"ל זיל קני כלומר בדאמר ליה זיל קני בקנין דכיון דאמר ליה הכין הוה ליה כמאן דאקני ליה מקום בחצרו למהוי ביה ההוא כלי והוה ליה ככליו של לוקח ברשות לוקח. אבל אי לא א"ל הכי איכא למימר דלא קני. וסלקא שמעתא בהכי דהיכא דאמר זיל קני ודאי קני ליה כליו של לוקח ברשות מוכר אבל היכא דלא אמר ליה הכין לא אפשיטא מילתא אי קנה אי לא קנה ובכמה דוכתי אמרינן בגמרא שמע מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ודחינן לה דאלמא מילתא ספיקתא היא ואכתי לא אפשיטא אי קנה אי לא קנה וכיון שכן לחומרא עבדינן עליה דלוקח ולא קני. מיהו אית לן מיהא דרב משרשיא דבי רבי אמי דאמר כגון שהיה בעלה מוכר קלתות דכי אמרינן כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח היכא דאמר ליה זיל קני והיכא דלא אמר ליה זיל קני לא הני מילי היכא דאתי ליה כלי מעלמא אבל היכא דזבניה לוקח לההוא כלי מיניה דמוכר ואגביה דקנייה בההיא הגבהה והדר אנחיה ברשותיה קני ליה ההוא כלי כל מאי דמנח ביה דכיון דזבניה מיניה לא קפיד עליה לאנוחיה ברשותיה וכמי שהשאילו מקומו דמי והוה ליה כליו של לוקח ברשות לוקח. ודוקא היכא דאגביה לוקח לההוא כלי והדר אנחיה דקנייה בההיא הגבהה והוי ליה כליו דאמרינן דכיון דזבניה מיניה לא קפיד עליה מוכר לאנוחי ברשותיה והוי ליה כליו של לוקח ברשות לוקח אבל אי לא אגביה אכתי כליו של מוכר הוא ברשו' מוכר והוה ליה כמקח עצמו דכיון דלא אגביה לא קני ליה. ואם תאמר אי הכ' נמי לימא כיון דזבניה מיניה לא קפיד עליה מוכר למשבקיה ברשותיה וכמאן דאשאליה מקומו דמי והוה ליה כמאן דאיתיה ברשותיה דלוקח דלא צריך מידי כדתניא ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח כי אמרי' כיון דזבניה מיניה לא קפיד עליה למשבקיה ברשותיה ה"מ היכא דקנייה בהגבהה או במידי אחרינא מקמי דלישבקיה ברשותא דמוכר אבל בלא"ה אכתי כליו דמוכר הוא דהא לא קנה ליה לוקח מקמי הכין כי היכי דלישאליה ההוא מקום דמנת ביה והיינו דתניא ברשו' מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו:

אשתכח השתא דמחוורתא דדינא בהאי עניינא דכליו של לוקח בסימטא ובחצר שהיא של שניהם קני דהא אית ליה רשותא ללוקח לאנוחי ביה ההוא כלי. ברשות הרבים ובחצר שאינו של שניהם אלא דאדם אחר כיון דלית ליה רשותא לאנוחי ביה ההוא כלי לא קני מידי עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו. ברשות מוכר אי אמר ליה זיל קני קני דכמאן דמקני ליה מקום בחצירו למהוה ביה ההוא כלי דמי ואי לא לא קני עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו. ולענין כליו של מוכר ברשות לוקח הא ודאי בתר כלי אזלינן ולא קני דהא אוקמי רב נחמן בר יצחק להא דתניא פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן בששפכן ומר בר רב אשי אוקמה במסבלי דתומי דליתנהו בכלי דשמעת מינה דהא איתנהו בכליו דמוכר לא קני וליכא למפשט מינה דכליו דלוקח ברשות מוכר דבתר כלי אזלינן וקני דהא דרב נחמן בר יצחק דאוקמה להאי ברייתא בששפכן ומר בר רב אשי במסבלי דתומי בדרך איפשר. ויש לומר הא דאוקמי' בהכי דכיון דלוקח מוציא הוא מיד המוכר כל כמה דאיפשר לשנוי כי היכי דתיקם ליה המקח בידי דמוכר משנינן הילכך לענין כליו של מוכר ברשות לוקח אמרינן דילמא בתר כלי אזלינן ואוקמינן לה להאי ברייתא בששפכן כרב נחמן בר יצחק אי נמי במסבלי דתומי כמר בר רב אשי ולענין כליו של לוקח ברשות מוכר אמרינן דילמא בתר חצר אזלינן ומוקמינן להא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום ואפי' ברשות מוכר בדאמר ליה זיל קני הא לא אמר ליה לא קני תדע דהא לבתר דאוקמא רב נחמן בר יצחק להאי ברייתא בששפכן ומר רב אשי במסבלי דתומי קא אתינן למפשט מהא דרב ושמואל דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה ודחינן לה ואמרינן יצחק ודמר בר רב אשי ליכא למפשט מינה לכליו של לוקח ברשות מוכר דקני אלא אכתי איכא למימר דלא קני: