חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא פד:

המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה וכו' אמר רב אסי א"ר יוחנן מדד והניח על גבי סימטא פירש מדד המוכר במדתו אי נמי הסרסור במדת המוכר והניח על גבי סימטא כלומר והניח הפירות עצמן בקרקע על גבי סימטא קנה הלוקח דכיון דסימטא רשותא דתרווייהו הוא נעשה כמי שהניחן ברשות הלוקח ואינו צריך משיכה ודוקא בשהערה הפירות מן המדה שלו ונתנן על גבי קרקע בסימטא הוא שקנה לוקח אבל אם לא הערה הפירות מן המדה אלא הניח המדה כשהיא מלאה באותן פירות על גבי סימטא לא קני דהוה ליה כליו של מוכר וקיימא לן דכליו של מוכר אפילו ברשות לוקח לא קנה וכל שכן בסימטא וזה שהוצרכנו להעמיד הא דרב אסי אמר רבי יוחנן במדת המוכר לפי שאילו היתה המדה של סרסור הא קיימא לן דמשנתמלאה המדה ללוקח ואע"פ שהפירות עדיין במדה ולא הערה אותן על גבי סימטא ואילו היתה של לוקח הא אמרינן דראשון ראשון קנה ואע"פ שעדיין לא נתמלאת המדה. וכל שכן שלא יהא צריך שיערה אותן מן המדה על גבי סימטא כדתניא ארבע מדות במוכרין וכו' והוצרכנו להעמידו בשהיה המודד או המוכר או הסרסור לפי שאילו היה הלוקח המודד משעה שהגביהה המדה מלאה הפירות קנה אותן באותה הגבהה אע"פ שהיא מדה של מוכר ולא היה צריך להניח אותן על גבי סימטא:

א"ל ר' זירא לר' אסי שמא לא שמע רבי אלא במודד לתוך קופתו של לוקח דכליו של לוקח קנה לו בסימטא א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא מודד לתוך קופתו מימרא בעי:

קבלה מיניה או לא קבלה מיניה כלומר קבלה מיניה דרב אסי ר' זירא להא דקאמר משמיה דרבי יוחנן דהיכא דמדד ונתן על גבי קרקע בסימטא או לא קבלה מיניה. ואסיקנא דלא קבלה מיניה דאמרינן הכי נמי מסתברא דבמודד לתוך קופתו של לוקח הוא דקאמר רבי יוחנן דקנה בסימטא דאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן מדד והניח על גבי סימטא לא קנה קשיין אהדדי כלומר קשיא הא דאמר רבי יעקב משמיה דרבי יוחנן אהא דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן אלא להו שמע מינה כאן במודד על גבי קרקע לא קנה כאן במודד לתוך קופתו של לוקח קנה והא דרב אסי אמר רבי יוחנן דמודד והניח על גבי סימטא קנה במודד דד לתוך קופתו הוא דמשמע ולא דייק ליה למימרא מיניה כדאמר ליה ר' זירא ואותבינן עליה דרב אסי דאמר משמיה דרבי יוחנן מודד והניח על גבי קרקע בסימטא קנה מהא דתנן מדד ולא משך לא קנה פירש מדד מוכר או הסרסור ולא משך הלוקח לא קנה מאי לאו בסימטא אפילו מדד והניח על גבי קרקע לא קנה ודחינן לא ברה"ר לפי שברשות הרבים אין לאחד מהן בו רשות אבל בסימטא קנה וכו' והאי מימרא דחיא בעלמא היא וליכא למסמך עלה אלא אהאי דאמרינן לעיל כאן במודד לתוך קופתו קנה כאן במודד על גבי קרקע לא קנה הוא דסמכינן והכי מסקנא דשמעתא מדאמר דכליו של לוקח קונה לו בסימטא ואי סלקא דעתך מדד והניח על גבי קרקע בסימטא קנה כדאמר רב אסי למה לי כליו של לוקח בלאו הכי נמי הא אמרת הניח על גבי קרקע קנה אלא לאו שמע מינה דבמודד לתוך קופתו הוא דקנה כדאמרינן לעיל אבל מדד והניח על גבי סימטא לא קנה בקרקע הוא דמתוקמא ודאמרינן לא ברשות הרבים דחייא בעלמא הוא ולא סמכינן עליה וכיון דמתני' בסימטא היא לא משכחת לה אלא במדה דמוכר וקא מדד לה המוכר או הסרסור כמו שאמרנו לעיל דאי במדה דלוקח הוה ליה כליו של לוקח בסימטא וקיימא לן דכליו של לוקח בסימטא קנה ולא בעי משיכה. כדתניא ואם היה מדה של אחד מהם כלומר של לוקח קנה בחצר שהיא של שניהם ובמדת סרסור נמי לא מתוקמא דהא קיימא לן דמדת סרסור אם נתמלא המדה ללוקח כדתניא ארבע מדות במודדין וכו' עד במה דברים אמורים במדה שאינה של שניהם שהיא מדת סרסור ותנן נמי במוכר יין ושמן לחבירו עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח ואוקימנא במדת סרסיר אלמא מדת סרסיר כיון דנתמלאת קני הלוקח בסימטא ואע"ג דלא משך הלכך לא מיתוקמא אלא במדה דמוכר בדקא מדד ליה המוכר או הסרסור כדבררינן ומשום הכי מדד ולא משך לא קנה: