חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא פ.

הלוקח פירות שובך וכו' כמו שאנו רגילין לפרשה. פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס. פירש הלוקח מחבירו פירות כוורת שהן בני הדבורים נוטל שלשה נחילין כמו שאתה אומר שלשה הראשונים הן הנקראין אל אטרא"ד ומסרס אחר כך כדי שלא יעסקו בלידה ויעסקו בעשיית הדבש:

אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר חנינא לא חרדל מסרסן אלא כשאוכלין את החרדל מתוך שפיהן חד מן החרדל אוכלין אותו הדבש שיש בכוורת וכיון שכלה להן הדבש חוזרין ומתעסקין בעשיית הדבש לפי שדרכן של הדבורים כשיש בכוורת דבש אינן עוסקין בעשיית דבש אלא בלידה הן עסוקין וכשכלה להן אותו דבש יוצאין ורוצין בחוץ ועושין וממלאין הכוורת מן הדבש ובא בעל הכוורת ונוטל אותו ומניח בה מעט שתים חלות או יותר כדי שיאכלו אותו ולא יברחו וחוזרין הדבורים ומתעסקין באותן הנקיקין שנטל בהן הדבש בעל הכוורת עד שיכלה להן אותן הדבש וכשכלה חוזרות ועושות דבש ועל זה שנינו הלוקח פירות כוורת שהן הבנים נוטל שלשה נחילין ומסרס כלומר מאכילן חרדל כדי שיאחד להן פיהן וחוזרין ואוכלין אותו הדבש שיש באותן שתי חלונות שהניח להן בעל הכוורת וכשכלה להן אותו הדבש אינן מתעסקין בלידה ומתעסקין בעשיית דבש וממלאין את הכוורת כולו דבש ונוטל אותו בעל הכוורת. רבי יוחנן אמר ג' נחילין נוטל מהן בסירוס כלומר נוטל נחיל ומניח נחיל לבעל הכוורת ונוטל נחיל ומניח נחיל לבעל הכוורת עד שישתלמו לו ג' נחילין ואין לו רשות יותר על ג' נחילין לפי שאין דרכם לעשות בשנה א' יותר מג' נחילין:

במתניתא תנא נוטל ג' נחילין זה אחר זה ואחר כך נוטל א' ומניח א' נמצא פירש משנתינו על האי מתניתא הכי נוטל שלשה נחילין ואח"כ מסרס כלומר ואח"כ נוטל בסרוסין:

חלות דבש מניח שתי חלות כלומר הלוקח דבש הכוורת מחבירו אינו נוטל הדבש כולו שאם נוטל הדבש כולו בורחין ונמצא כוורת בטלה אלא נוטל הדבש כולו ומניח להן ממנו ב' חלות כדי שיאכלו אותן כל החורף שמתעסקין בלידה ואינן דבש כמו שאמרנו למעלה לאותן שפי חלות. שהן מוקצות לאכילת הדבורים הוא שאין תורת אוכל עליהן שהרי לאכילת הדבורים הן עומדות ואוכל בהמה אינו מקבל טומאה לפי שאינו קרוי אוכל כדתניא בסיפרא (פרשת שמיני פרק י"א) וכשאתה אומר אוכלי בהמה טהורין טמאת מקצת וטהרת מקצת אבל שאר הדבש שבכוורת אע"פ שלא נטלו עדיין הא חשיב עליהן דסתמו לנטלו הוא וכאילו נטלו דמי ותורת אוכל עליו: