חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא סד

שמועה מפרק הזהב מציעא: תנן התם ב"ש אומר לא יעשה אדם סלעיו דינרי זהב וב"ה מתירין. ומפלגי בההיא מילתא ר' יוחנן וריש לקיש. חזינא בהלכות דרבנא יצחק דקאמר בהא מילתא מאי דצריך עיונא לענין דהבא דהוי טיבעא לגבי פירי ושאר מטלטלי וקא מייתי ראיה לסבריה משום דהא ר' יוחנן וריש לקיש פלוגתיהו אליבא דבית שמאי דרבי יוחנן מוקים להו לבית שמאי וב"ה דתרויהו אית להו דמחללין פירות על דינרין וריש לקיש פליג עליה והלכתא כר' יוחנן הדין נוסח מילי. וקשיא לי מהיכא חזינן מסוגיא דשמעתא דאסתיים לן דרבי יוחנן דאמר מחללין אמר ואנן דחויי קא מדחינן בסוגיין ובכוליה תלמודא כי אתינן לסיומי על חד מאמוראי דפליג במידי דחד מינייהו הכין אמר דחינן ליה דאיכא למימר הכי ולא מסתבר לן מידי כי היכי לסיועי פסקא או לדחות וכי לא הוה דיחויא אמרינן בסוף מימרא תסתיים דפלוני אמר הכי תסתיים. הדרינן לשמעתין דהכא דחזינן דדחי ואמר לא רבי יוחנן מחללין אמר והא ליכא למימר משום דקאמר הכי נמי מסתברא אסתייה לן דרבי יוחנן מחללין אמר דלא אסתבר מראיה דמייתי דרבי יוחנן אמר מחללין אלא על שינוי דקאמר ושאני הלואה דעליה קא הדר והאי הוא דקא מסתבר מראיה דמייתי ודקאמר לא רבי יוחנן מחללין אמר דחוי בעלמא הוא כי היכי דלא לסתיים לן מידי דלא אלים האי מהאי וכל מאי דאמרינן לא מתברר שפיר אלא עד דמפרשינן שמעתא שפיר ושקלינן וטרינן בה כי היכי לקיומי פירושי דרבנא יצחק וכל היכא דאשכחי' ליה מייתינן ליה עד דתיסק שמעתא אליבא דהלכתא. פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש אליבא דבית שמאי היא חד אמר דבית שמאי מודין בפירות על דינרין דמחללין וחד אמר אף בפירות על דינרין נמי מחלוקת ואמר תסתיים דר' יוחנן אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת דאמר ר' יוחנן אסור ללות דינר בדינר וודאי דינר של זהב אמר ולא דינר של כסף משום דכספא לגבי פירי טיבעא הוה וכל שכן לגבי נפשיה ומשום הכי אמרינן לגבי נפשיה מי איכא מאן דאמר לאו טיבעא הוא אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב ואי לבית הלל האמר טיבעא הוה ואמאי אסור ולא סגי דהני מילי דר' יוחנן כבית שמאי דסברי דדהבא פירא הוה ואפילו לגבי פירי ואליבייהו קאמר אסור ללות דינר בדינר וכיון דהוה פירא לגבי פירא הוה נמי פירא אפילו לגבי נפשיה וש"מ דרבי יוחנן אין מחללין אמר דאיכא לאקשויי הכא וכי רבי יוחנן כבית שמאי אמרה לשמעתיה אלא דלא סלקא שמעתא על הדין סברא דהא דחינן לה ואמרי' לא לעולם אימא לך רבי יוחנן מחללין אמר ולא תפשוט מינה דאין מחללין קאמר דאיכא לדחויי דמחללין אמר וכי תימא וכמאן אמרה לשמעתא והא בין בית שמאי ובית הלל סבירא להו דדהבא לגבי פירי טיבעא הוה וכל שכן לגביה נפשיה איכא למימר דשאני הלואה דכיון דחזא דלענין מקח וממכר הוי פירא קא חייש לחומרא דריבית וקאמר דפירא הוה כי היכי דלא ליתו אינשי למיפק סאה בסאה דכיון דחזו דלענין מקח וממכר הוה פירא ולענין הלואה דקא שייכא בהדי מקח וממכר דשרי ללות דינר בדינר קא אתו לידי מכשול ולמיזף סאה בסאה אבל דבהא לגבי נפשיה ולגבי פירי לכולי עלמא טיבעא הוה והאי דאמר דאסור ללות דינר בדינר משום חומרא דריבי' אמרה ולעולם דהבא טיבעא הוה קסבר דקאמר אף על פי שאסור ללות דינר בדינר מחללין מעשר שני עליו ומדקאמר מחללין מעשר שני עליו ש"מ דדהבא טיבעא הוה קסבר ומשום חומרא דריבית הוא דקאמר ולא הוה מימריה אליבא דבית שמאי כדסליק אדעתין מעיקרא והאי דאיסתבר לן מהאי סיועא דאייתינן דרבי יוחנ' משום חומרא דריבית קאמר אבל דרבי יוחנן מחללין קאמר לא קא נפיק מהני מילי דאיכא למימר דאליבא דבית הלל קאמר דסבירא להו מחללין והכי קא בעינן לפרושי ולהנפוקי מהני מילי דלא סגי דרבי יוחנן מחללין אמר על הדין אורחא דאמרינן דלמאן קאמר מחללין אי לבית הלל פשיטא אלא לאו לבית שמאי פשיטא דאילו הכין הוה' לן לקיומי דרבי יוחנן מחללין אמר אלא הני מילי מילי דלא דייקי נינהו דאי הכין הוה לא הוה שתיק גמרא מיניה ועוד דהא דאמרי' אליבא דמאן קאמר רבי יוחנן מחללין לאו קושיא היא דאיכא למימר דלברורי טעמא קא אתי דהאי דקאמר אסור ללות דינר בדינר משום חומרא דריבית הוא וכיון דדייקינן ושקלינן כי היכי לאוקמא תסתיים דרבי יוחנן מחללין אומר כדכתב בהלכות ולא מתוקמא בודאי אמרינן דלא אסתיים לן מידי ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אית למימר דהא דקאמר אליבא דכולי עלמא ואית למימר אליבא דבית הלל בלחוד ולעולם אין מחללין ואלו הדברים בדרך דיחוי נאמרו ולעולם אימא לך מחללין והאי דקאמר הכי נמי מסתברא לברר כי טעם רבי יוחנן משום חומרא הוא והכי קאמר רבינו חננאל ז"ל בפירוש הכי נמי מסתברא דלא קאי רבי יוחנן כבית שמאי כלומר כדסליק אדעתין מעיקרא דאי הוה סבירא לן דאיסתיים לן מידי מההוא סיועא הוה קאמר הכי נמי מיסתברא דרבי יוחנן מחללין קאמר תסתיים כסוגיין בכוליה תלמודא. ומכל הראיות הללו נתברר כי הדברים האמורים בהלכות אין נבונים ושלא בדקדוק נכתבו: