חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא מח:

ובשדה זו נמי לא אמרן וכו'. דלא הוו זביניה זביני אלא דלא ארצי זוזי כלומר שלא עיין בהם אי טבי או לא כדאמרינן התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה דמדחזינן ליה דלא ארצינהו לזוזי מכלל דלא גמר לאקנויי אבל ארצי ליה זוזי זביניה זביני וכיון דארצינהו הא ודאי קא גמר לאקנויי והיכא דלא ארצי זוזי לא אמרן דזביניה לאו זביני אלא היכא דלא הוה ליה לאשתמוטי פירש לממסר מודעא דמאי הוה ליה למעבד אבל אי היה ליה לאשתמוטי ולא אישתמיט מדלא אישתמיט מכלל דגמר לאקנויי. ואסיקנא דבכולהו הוו זביניה זביני וכו' וכן הלכתא. אלא מיהו דוקא היכא דיהיב ליה זוזי אבל אי לא יהיב ליה זוזי זביניה לאו זביני דהא תניא (לעיל דף מ"ז ע"ב) לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל ואוקימנא בדלא יהיב זוזי דאמרינן עלה אמר רבא לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה. ושמואל אמר אף בשטר לא קנה. ואמרינן מודי שמואל היכא דיהיב זוזי. וקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני:

ואיכא ניסחי דאית בהו ולא אמרן אלא דלא ארצי ליה זוזי. ופי' כלומר ולא אמרן אלא דלא יהיב ליה זוזי כדאמרינן התם המרצה מעות מידו ליד האשה לא ינקה מדינה של גיהנם. ואי קשיא אהאי גירסא הא דתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואוקימנא בדלא יהיב זוזי כדאמרינן דשמעת מינה היכא דיהיב זוזי הוא דקני והיכא דלא יהיב זוזי לא קני עד דכתיב ליה אחריות כדשמואל והיאך אמרינן דלא שנא ארצי ליה זוזי ולא שנא לא ארצי ליה זוזי קני אלמא אף על גב דלא יהיב זוזי נמי קנה לא דמי דאילו התם לענין סקריקון היכא דלא יהיב זוזי לא קא יהיב כלל לא בעידן זביני ולא בתר זביני משום הכי לא גמר ומקני והכא לענין תליוה וזבין אע"ג דלא יהיב זוזי בעידן זביני דעתיה דלוקח למיתן ליה בתר זביני ואדעתא דהכי הוא דכפייה לזבוני ליה מיניה ומוכר נמי סמכא דעתיה דיהיב לי' זוזי לבתר גמר זביני ומשום הכי גמר ומקני ודייקינן לה להאי מילתא מדאמרינן הכא לענין לקח מסקריקון מודה שמואל היכא דיהיב זוזי דמשמע דהכא בדלא קא יהיב זוזי כלל לא בעידן זביני ולא בתר זביני. והכא לענין תליוה וזבין אמרינן בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה זוזי דמשמע דבעידן זביני הוא דלא ארצי זוזי. אבל לבתר זביני מיהא יהיב ומשום הכי גמר מקני. נקטינן הכא מהאי דינא דהיכא דיהבי ליה זוזי לא שנא בעידן זביני ל"ש לבתר זביני לא שנא אנסי ליה לזבוני שדה זו לא שנא לזבוני שדה סתם לא שנא ארצינהו לזוזי לא שנא לא ארצינהו ולא שנא הוה ליה לאשתמוטי ולמימסר מודעא לא שנא לא הוה לי' לאשתמוטי בכולהו זביניה זביני דכיון דשקיל זוזי ולא מסר מודעא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני והיכא דלא יהבי ליה זוזי ואע"ג דלא מסר מודעא זביניה לאו זביני דכאן לא יהבו ליה זוזי דאיכא למימר אגב אונסיה גמר ומקני. ושמעינן מינה דלענין מתנה דליכא זוזי למשקל היכא דידעינן דבאונס הוא דכתבה אע"ג דלא מסר מודעא נמי מתנתיה לאו מתנה היא דהא ליכא זוזי הכא כי היכי דליגמור וליקני. והא דאמרינן לענין זביני דהיכא דשקיל זוזי זביניה זביני הני מילי היכא דלא מסר מודעא אבל היכא דמסר מודעא זביניה לאו זביני דהא גלי דעתיה דלא לאקנויי דמדאמרינן לעיל לא שנא ה"ל לאשתמוטי ל"ש לא ה"ל לאשתמוטי זביניה זביני מכלל דאי אשתמיט ומסר מודעא זביניה לאו זביני ואמרינן נמי (בסמוך) טאבי תלה לפפי אכינרא וזבין חתם רבב"ח אמודעא ואאשקלתא ואמרינן עלה מה נפשך אי מודעא לאו אשקלתא ואי אשקלתא לאו מודעא. ותרצינן דהכי קאמר אי לאו מודעא מאן דחתים אאשקלתא שפיר חתם. אלא מיהו דוקא באונס דאנסי ליה אחריני הוא דמהניא ביה מודעא כי מעשה דטבי דתלה לפפי אכינרא אבל אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה אע"ג דמסר מודעא זביניה זביני וההיא מודעא לא מהניא מידי והיינו דאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא. ואמרינן נמי ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני אלמא כל אונסא דנפשיה קני הלכך לא מהניא ביה מודעא והאי אונסא דאחריני נמי דמהניא בה מודעא דוקא היכא דאנסי ליה לזביני אבל היכא דאנסי ליה לאתויי זוזי ולא הוה ליה ואזיל וזבין ארעא אע"ג דמסר מודעא נמי זביניה זביני מאי טעמא כיון דלא אנסי ליה לזבוני אלא לאתויי זוזי מהיכא דמייתי להו הוי דאנסי ליה ואיהו כיון דלא הוה ליה זוזי לאתויי ואצטריך לזבוני ליה להאי ארעא הוה ליה נמי זביניה כאונסא דנפשיה דאילו הוה ליה זוזי לא הוה מזבין לה הלכך הוה ליה כמאן דאצטריכו ליה זוזי ולא הוה ליה וכי לא הוה ליה אצטריך לזבוני דהא ודאי לענין זבוני להאי ארעא אונסא דנפשיה הוא ולא איכפת לן אי גמר לאקנויי או לא כדאמרינן שאני אונסא דנפשיה דאלמא אונסא דאחריני הוא דבעינן עד דגמר ומקני אבל אונסא דנפשיה לא איכפת לן אי גמר ומקני או לא ואע"ג דאניס נמי זביניה זביני: