חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא מב:

גופא אמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי מאי קמ"ל דשותף אין לו חזקה. משום דכיורד ברשות חבירו לשם שותפות דמי. ולימא שותף אין לו חזקה. אמר רב נחמן וכו' לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפיים ובשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע פירש דקיימא לן שהיורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה אם היתה פרה העשויה ליטע שמין לו את ההוצאה וידו על העליונה ואם היתה שדה שאינה עשויה ליטע שמין לו וידו על התחתונה והכא כיון דכיורד ברשות דמי שמין לו את ההוצאה וידו על העליונה וגם נוטל השבח המגיע לכתפיים עם ההוצאה שכיון שברשות ירד נוטל את ההוצאה וידו על העליונה ואם היה שם שבח שכבר הגיע לכתפיים נוטל גם מן השבח שהשביח בחלק שותפו כמו שנוטל האריס אבל אם לא הגיע לכתפיים אין לו אלא ההוצאה בלבד וידו על העליונה אבל שבח לא לפי שאינו כיורד ברשות לשם אריסות אלא כיורד ברשות לנטיעה וליקח ההוצאה שהוציא בחלקו של שותף הוא וזה הפירוש בשבח המגיע לכתפיים שעדיין לא נתברר אצלינו כהוגן. וזה הפירוש שפירש רבינו חננאל ז"ל אינו נכון אצלנו וזה הוא לשונו דייקינן מדלא אמר שמואל בלשון הזה שותף אין לו חזקה אלא אמר שותף כיורד ברשות דמי שמע מינה חולק השותף האחר עמו אפילו בשבח המגיע לכתפיים כגון ענבים העומדות ליבצר וכיוצא בהן. א"נ חולק השותף האחר במה שיגע זה והשביח בגופה ובכתיפיו בשדה השותפות אע"פ שהוא לא טרח כלום וכן אם נטע שדה שאינה עשויה ליטע והוציא הוצאות אין יכול למחות על ידו ולומר לא הייתי מוציא ליטע שדה שאינה עשויה ליטע:

ומעידין זה לזה וכו' דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וכו' וקנו מידו. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן (בי"נ דף קכ"ח) כל שתחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול כי אמרינן תחלתו בפסלות ואע"ג דסופו בכשרות פסול היכא דהאי פסלות אתיא מחמת קריבות או פסלות גזלן ומאי דדמי ליה דהויא ליה פסלות בגופיה דסהדא אבל היכא דלית ביה בסהדא פסלות לא מחמת קריבות ולא מחמת גזלנות אלא מחמת דקא מטי ליה הנאה מסהדותיה הוא דלא מקבלינן ליה לסהדותיה כי מדחיא לה ההוא מיניה מקבלינן ליה לסהדותיה וטעמא דמילתא דשניא דא מדא משום דמאן דמטי ליה הנאה מסהדותיה לאו בר עדות ניהו בההיא מילתא כלל דהא ודאי לא מסהיד איניש לנפשיה וליכא עליה שם עד כלל דהא על פי שנים עדים יקום דבר אמר רחמנא אלמא אינש לגבי נפשיה ליכא עליה שם עד כלל כי היכי דתיהוי תחילתו בפסלות והשתא דסליק נפשיה הוי עיקר העדות תחלתו וסופו בכשרות מיקרי אבל לגבי פיסול קריבות או דגזלנות כיון דגופא אחרינא הוא דלא חזי לאסהודי עד פסול מיקרי הלכך אע"ג דמידחי ההיא קריבות או ההוא גזלנות תחלתו בפסלות הוי ולא הוי כלום סהדותיה: