חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא מ:

אמר רב יהודה האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה. איכא מאן דאמר דלא חיישינן למתנה טמירתה היכא דקנו מיניה דנצריך למכתב תיבו בשוקי ובברייתא ותכתבו ליה וכי צריך למכתב תיבו בשוקי וברייתא בשטר מתנה בלחוד שמקנה לו בשטר ולא בקנין אבל היכא דאיכא קנין בקנין קנה ושטר ראיה בעלמא הוא. ואיכא מ"ד דאפילו בקנין נמי צריך למימר להו דלפרסמיניה. והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר דאפילו בקנין צריך לפרסם דסתם קנין לכתיבה עומד וצריך לגלויי דעתיה דלפרסמיה ואי לא אמר פרסמו ליה דילמא למתנה טמירתא איכוון והכי עבדינן מעשה:

אמר רבא והא הויא מודעא לחברתה. כלומר האי מתנה טמירתא אע"ג דלית בה מששא לגבי דידה למקני בה אית בה מששא למהוי מודעא לחברתה כגון שאמר לעדים כתבו כתב לפלוני מתנה גלויה ומפורסמת והדר אמר להו מקמי דלכתבוה אי נמי מקמי דלימטייה לידה דמקבל זילו אטמרו וכתובו מתנה לפלוני א"נ כתובו מתנה לפלוני ולא אמר להו גלויה ומפורסמת אע"ג דהאי מתנה שנייה מתנה טמירתא היא ולא מגבינן בה הויא מודעא לחברתה ומבטלה לה לההיא מתנתא קמייתא דהא גלי אדעתיה דלא ניחא לי' למיהבה מדאמר להו בתר הכי כתובו מתנתא אחריתי לפלניא ואע"ג דהאי מתנה אחריתי לית בה מששא לגבי דידה למבטל ליה למתנתא קמייתא מיהא אית בה מששא דהא נקטינן מינה מכל מקום דלא ניחא ליה בההיא מתנתא קמייתא דה"ל כמ"ד לא תכתבוה לקמייתא. ולהאי פירושא האי דאמרינן והויא מודעא לחברתה לא משכחת לה אלא היכא דהויא ההיא מתנתא טמירתא בהנהו נכסי גופייהו דהות כתיבה בהו ההיא מתנתא קמייתא דלאו טמירתא ובהנהו סהדי גופייהו דאי לסהדי אחריני הוא דקאמר כתובו לה לההיא מתנתא טמירתא בהני נכסי אכתי כל כמה דלא א"ל להנך סהדי קמאי גופייהו לא תכתבוה לקמייתא אי קדמי הנך סהדי קמאי וכתבו לה לקמייתא ויהבון לה לידא דמקבל קנה ליה ההוא מקבל קמא ולא הויא האי אחריתי מודעא לה הילכך להאי פירושא לא משכחת לה דהויא האי אחריתי מודעא לה אלא בדאמר להו להנהו סהדי גופייהו ובהנהו נכסים גופייהו. ויש לפרש דהאי דאמרינן דהויא מודעא לחברתה לאו משום דהוה ליה כמאן דאמר להו לסהדי לא תכתבו לקמייתא הוא דמבטל לקמייתא כי היכי דתצטריך לאוקמה בהנהו נכסי גופייהו ובדאמר להו להנהו סהדי גופייהו אלא טעמא דמילתא משום דכיון דחזינן ליה דכתב בתר הכי האי מתנתא טמירתא אגלי דעתיה דהנהו מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו ולא שנא קמייתא ולא שנא בתרייתא ואע"ג דקא חזינן דקמייתא גלויה ומפורסמת היא כהוגן כיון דכתבה להאי בתרייתא טמירתא הוה ליה כמאן דמסר מודעא אקמייתא דאיהו לאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה דקיימא לן דמודעא היא וההיא מתנתא ולא כלום היא כדאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דגיטי ומתנות גלויי מילתא בעלמא היא וכו' דשמעת מינה דמאן דמסר מודעא אמתנה ואע"ג דההיא מתנה גלויה ומפורסמת כהוגן הות כיון דגלי אדעתיה בההיא מודעא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה ולא קא ניחא ליה בההיא מתנה לאו כלום הוא וכיון דטעמא דמילתא משום דהוה ליה כמאן דמסר מודעא אקמייתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה לא שנא הויא לה האי מתנה אחריתי דהויא מודעא לה בהנהו נכסי גופייהו לא שנא הויא לה בנכסי אחריני לא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי גופייהו לא שנא א"ל לסהדי אחריני מכי כתבה להאי מתנתה גלי דעתיה בה מיהא דאיהו נמי לא ניחא ליה בה ולא ברעות נפשיה הוא דכתב לה ודיקא נמי מדאמרינן והויא מודעא לחברתה אלמא טעמא דמילתא משום דחזינן ליה דכמאן דמסר מודעא עלה דקמייתא הוא כדין כולהו מודעי דמסירי אמתנות שמע מינה. וזה הפירוש האחרון הוא הנכון. ועלה אמרינן (בסמוך) והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאמר לההיא איתתא איקדשי לי וכו' עד דאתו לקמיה דרבא אמר מר ל"ק ומר ל"ק מאן דחזי סבר משום דהויא מודעא לחברתה ולא היא התם הוא דמוכחא מילתא דההיא קמייתא לאו בלב שלם הוא דכתבה ניהלה אלא מחמת דלא איקדשא ליה ומשום הכי הויא האי בתרייתא מודעא לה דלא גמר לאקנויי לה מידי דכיון דאמר להו בתר הכי כתובו להאי מתנתא טמירתא גלי אדעתיה דהני מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו וכמאן דמסר בה מודעא אההיא מתנתא קמייתא דמי דאי לא אמר להו כתובו ליה להאי אחרינא מתנתא טמירתא לא מבטלינן לה לההיא מתנתא קמייתא דאיכא למימר דכיון דלא בעיא לאיקדושי ליה עד דכתב לה אגב אונסיה גמר למקני לה אבל כיון דאמר להו כתובו ליה להאי אחרינא מתנתא טמירתא גלי אדעתיה דלא גמר לאקנויי להו לחד מינייהו ובכי הא הוא דמבטיל לה האי בתרייתא לההיא קמייתא והויא מודעא לה משום דאנן סהדי דלאו בלב שלם כתבה ניהלה אלא מחמת דלא בעיא לאיקדושי ליה אבל היכא דמתנה קמייתא לא אגלי לן דמחמת אונסא הוא דכתבה לא מבטיל האי בתרייתא לקמייתא ולא הוי מודעא לה דאיכא למימר דכיון דבקמייתא א"ל גלוייה ומפורסמת ובבתרייתא א"ל איטמרו וכתובו לה גלי אדעתיה דקמא ניחא ליה דליקני בתרא לא ניחא ליה דלקני. נקטינן השתא להאי פירושא דמאן דכתב מתנה לחבריה ואע"ג דמוכחא מילתא דמחמת אונסא היא דכתבה ולא ברעות נפשיה כיון דה"ל למימסר מודעא ולא מסר מתנה גמורה היא דאיכא למימר דאגב אונסא גמר ומקני דהא הכא דקא מוכחא מילתא דאגב אונסא הוא דכתב לה וטעמא דמבטלה לה משום דאיכא האי אחריתי דהיא מודעא לה אבל היכא דליכא אחריתי דהויא מודעא לה לא מבטלה לה אלא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני עד דמסר מודעא עלה אלא מיהו דוקא אונסא דאתי מחמת נפשיה ולא אתי ליה מחמת אחריני כגון מעשה דההוא גברא דאמר לה לההיא איתתא איקדשי לי וכו' דכיון דאונסא דאתי ליה מחמת נפשיה הוא ולא מחמת אחריני דאילו לא בעי למכתבה לא הוה איכא אינש דכייף לי' למכתב לה מידי אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני עד דמסר מודעא עלה אבל אונסא דאתי ליה מחמת אחריני כגון דאנסו ליה למכתב מתנה התם ודאי כיון דליכא זוזי והאי אונסא אונסא דלא הוה יכיל לאצולי נפשיה מיניה הוא אע"ג דלא מסר מודעא נמי מתנתו לאו מתנה היא דהא אמרינן לקמן (דף מ"ז ע"ב) אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני מאי טעמא אגב אונסיה גמר ומקני ואותבינן עלה מהא דתנן לקח מן הסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי הכא נמי אגב אונסיה גמר ומקני וכו' עד דאמר רבא מודה שמואל היכא דיהיב זוזי דאלמא היכא דיהיב זוזי הוא דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקני אבל היכא דלא יהיב זוזי לא אמרינן ושמעת מינה דמתנה הואיל וליכא זוזי לא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני וכו' והיכא דתליוה וכתב מתנה כיון דליכא זוזי אע"ג דלא מסר מודעא נמי מתנתו לאו מתנה היא. ויש לפרש דהא דאמרינן ולא היא התם הוא דמוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה. כלומר התם לאו משום דהאי מתנתא טמירתא הויא מודעה לההיא קמייתא הוא דקאמר לא מר ולא מר קנה אלא לעולם מתנתא טמירתא לא הויא מודעא לחברתה כלל. והאי דקאמר לא מר קנה ולא מר קנה היינו טעמא דבטלה למתנה קמייתא ואע"ג דגלויה ומפורסמת הואי משום דמוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה. ונקטינן מינה להאי פירושא דמאן דיהיב מתנה לחבריה ומוכחא מילתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתבה אלא מחמת אונסא ואע"ג דההוא אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה היא ואי בעי לדחויי לההוא אונסא מצי דחי ליה דההיא מתנה לאו כלום היא ולא צריך לממסר עלה מודעא ולהכי נהוג עצמך לכתוב בשטרי מתנות בלבב שלם בלא שום אונס כלל. והדבר צ"ע:

איבעיא להו סתמא מאי פי' מתנה סתמא מאי מי חיישינן בה למתנה טמירתא כלישנא בתרא דרב יוסף או לא. רבינא אמר לא חיישינן ורב אשי אמר חיישינן ומדקאמר חיישינן חששא בעלמא קאמר אי טעין אין ואי לא טעין לא טענינן ליה. וכן נמצא בתשובת שאלות. כלומר לא מגבינן לה ולא מבטלינן לה לגמרי אלא בדקינן לה למילתא אי חזינן בה מאי דאיכא למיחש מינה למתנה טמירתא כההוא דאזל לקדושי איתתא וכו' דאיגלאי מילתא דלא ברעותיה כתב לה א"נ כגון דפייס מיניה בריה או אינש אחרינא למכתב ליה מתנה וקא מדחי ליה זימנא בתר זימנא ובתר הכי אמר להו לסהדי כתובו ליה סתמא דהתם ודאי איכא למיחש למתנתא טמירתא דהא לא מדעתא דנפשיה כתבה אלא מחמת שמרבה עליו דברים מאד שיתן לו הקרקע הלכך ליכא למימר דדחוי בעלמא הוא דקא מדחי ליה אבל אי חזינן דכתבה מדעתא דנפשיה כגון שאמר כתבו לפלוני שאני נותן לו קרקע פלוני וליכא למיחש בה חששא כלל לא מחזקינן לה כמתנה טמירתא ולא מבטלינן ליה לשטרא ומתנה מעלייתא היא מדאמרינן חיישינן ולא אמרינן לא קני אלמא חששא בעלמא היא דאיכא לדקדוקי עלה דמילתא כדאמרינן ואי חזינן דליכא למיחש למילתא לא מבטלינן לי' לשטרא אלא שטרא מעליא הוא דהכין קאמר רבינו הרב זצ"ל וכן הורה בתשובותיו וגאון נמי זצ"ל מצינו לו תשובה בענין זה וכן הורה. והאי סתמא נמי דחיישינן לה למתנה טמירתא ליתא אלא במתנה דהויא לאחר זמן אבל מתנה מעכשיו כיון דאקני ליה מההוא יומא ומטיא לידיה קימא ליה ואין לך פרסום גדול מזה וכן אמר רבינו זצ"ל וגאון נמי זצ"ל כך אמר. אבל ודאי אי הדר ביה מקמי דתימטי האי מתנתא לידא דמקבל וקא טעין דלמתנתא טמירתא הוא דאיכוון ולהכי כתב לה סתמא טענתיה טענה דהא אכתי לא מטאי לידיה דמקבל כי היכי דתתפרסם בהכי:

(תוספת) וגם רבינו האי גאון ז"ל כתב דכי חיישינן למתנה טמירתא הני מילי בבריא אבל בשכיב מרע לא דאע"ג דהשתא עבד מתנה טמירתא הויא מתנה דאימת קא בעי דליהוי מתנה לאחר מיתה לאחר מיתה לא הויא מתנה טמירתא דוודאי לאחר מיתה יהיה גלוי לכל ועוד כתב רבינו האי גאון ז"ל ש"מ דאמר להו לסהדי לא תגלו האי תפקידתא אלא לאחר מיתה לא הוי מתנה טמירתא דאימת מתקיימא לאחר מיתה בההוא עידנא לאו מתנה טמירתא הוא דהא אמר להו לסהדי דלאחר מיתה יגלו לה להאי מתנה והא ודאי מוכחא מילתא דעבידא לאגלויי דהא אמר להו לסהדי בתר הכי ליסהדו בצוואתו וליכא למיחש בהא למתנה טמירתא: