חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קסט:

ההוא איתתא דיהבא ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא אזל זבנה שלא באחריות כלומר קביל עליה לוקח דלית ליה אחריות על המוכר דאי בסתמא קיימא לן אחריות טעות סופר היא. אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מציא אמרה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל זבנה מיניה דמוכר שלא באחריות כמה דקבילת אנפשך והדר זבנה את ניהלה באחריות. ומסתברא לן דאי אתני מוכר עליה דלוקח בעידן זביני דבלא אחריות הוא דמזבין ליה נהליה דמצי שליח למימר לה אנא בהדין תנאה הוא דזבנה נהלי מוכר אי ניחא לך לקבולי הני מילי דזביני בהאי תנאה לחיי ואי לא שקול זוזך ואסתלק מהאי ארעא ואנא מקבלנא לנפשאי בהדין הנאה:

רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו. נראין הדברים דלאו בשטר שיש בו קנין קאמר אלא בשטר שאין בו קנין כגון שכתב לו שדי נתונה ובשטר מקח וממכר נמי כגון שכתב לו אני פלוני בן פלוני קביל' ממך כך וכך והרי שדי מכורה לך בהן וקבלתי על עצמי האחריות וחתמו העדים על השטר ומסרו לו בפני עדים דהויא קנית אותה מכירה או אותה מתנה באותו גוף השטר ולפיכך קאמר רבי שמעון בן גמליאל שאם:

החזיר לו את השטר חזרה מתנתו והוא הדין למכירה הואיל ובגוף השטר קנאו מעיקרא המקבל או הלוקח. אבל שטר שיש בו קנין כיון שבאותו קנין ה"א שקנאה לאותה מתנה או לאותה מכירה מעיקרא והשטר לראיה בעלמא הוא בכי הא לא אמר רשב"ג שאם החזיר לו את השטר חזרה מתנתו שהרי לא קנאה מעיקרא בגוף השטר כדי שתחזור לבעלה בהחזרת השטר וכן הדעת נוטה ואף על גב דהא דרשב"ג ליתה ראינו לברר דבר זה לפרושי טעמא דרשב"ג ועוד למפשט מינה דהיכא דהחזיר לו את השטר והקנה אותו בכתיבה ובמסירה שלא חזרה המתנה והמכירה לבעליה בכך אלא כשהיה השטר שטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו לאותה מתנה או לאותה מכירה בגוף השטר אבל שטר שיש בו קנין שהקנייה באותו קנין היה והשטר לראיה בעלמא הוא אף על פי שהחזיר לו את השטר והקנת לו בכתיבה ומסירה אף על פי שקנה גוף השטר באותה כתיבה ומסירה לא חזרה המתנה והמכירה בכך וכשאתה מדקדק לשון והחזיר לו את השטר אתה רואה שבשטר שכתבו הנותן או המוכר ונתנו לו עסקינן אבל שטר שיש בו קנין שההקנאה באותו קנין היתה והמקבל או הלוקח הוא שכתב השטר לעצמו להיות לראיה באותו קנין ליכא למימר בכי הא והחזיר לו את השטר שהרי לא נתנו לו הנותן או המוכר כדי שיתכן בו החזרה:

תנו רבנן הבא לידון בשטר ובחזקה וכו' ובאותיות נקנית במסירה קא מיפלגי פי' כגון שהיתה שדה זו לשמעון והקנה אותה לראובן בשטר ואחר כך החזיר ראובן את השטר לשמעון והקנהו לו במסירה והחזיק בה שמעון ועכשיו אומר לו ראובן מאי בעית בהאי ארעא והרי שלי הוא השיבו שמעון ואמר לו אתה החזרת לי את השטר וחזרה השדה, לרשותי בכך והחזקתי בה. ובזה אמר ר' נידון בשטר ואינו צריך לחזקה דאותיות נקנות במסירה. ורבי שמעון בן גמליאל אומר אין אותיות נקנות במסירה ואין נדון במסירת אותו שטר וצריך לחזקה: