חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קסז:

כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו. מיסתברא לן דדוקא דהיכא דמעיד על עצמו שכבר קיבל המעות מן הלוקח שאין כאן חובה על הלוקח כלל כדי שיהא צריך להיות מדעתו אבל אם לא העיד על עצמו שכבר קיבל המעות אין כותבין וחותמין אלא מדעת הלוקח דחיישינן שמא אינו רוצה לקבל אותה לקיחה ולהדחיק עצמו בנתינת הדמים הילכך אם טעו העדים וכתבו שטר המכירה ללוקח בלי קבול הדמים כשיתבע אותו בדין ליתן לו הדמים צריך הוא להביא ראיה שהיתה מדעתו מכירה זו:

והלוקח נותן שכר. כלומר שכר הסופר ודמי השטר. לא צריכה במוכר שדהו מפני רעתה שהוצאתה יתירה על שבחה מהו דתימא טובה הוא לגבי דמוכר ונהוי שכר הסופר ודמי השטר עליו קמל"ן דמוכר לעולם הוא מפסיד ולוקח לעולם מרויח כדאמרי אינשי זבנת קנית וזבין אוביד וכיון שכן הלוקח נותן שכר הסופר ודמי השטר ועוד שהשטר ראיה הוא לעמוד ביד הלוקח לפיכך הלוקח נותן שכר אותה הראיה:

כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו והלוה נותן שכר. פשיטא דלוה נותן שכר דהוא נהנה אבל המלוה מה הנאה יש לו בהלואה. לא צריכא בעיסקא דאף על גב דאית בה הנאה למלוה דשקיל פלגא דרווחא דעיסקא קמ"ל דיותר נהנה בו הלוה שאין לו יכולת ומשתכר בשל אחרים. ומסתברא לן דהא נמי בשהעיד הלוה על עצמו שכבר קיבל המעות אבל אם לא העיד על עצמו בכך אין העדים רשאין לכתוב ולחתום אלא מדעת שניהם:

אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם לפי שהוא דבר שאי אפשר להיות עד שיסכימו שניהם על כך. פשיטא דחתן נותן שכר קמשמע לן דאפי' בצורבא מרבנן:

אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות וכו' פשיטא לא צריכא אפילו בבורה. שדה מבויירת שלא נעבדה זה כמה שנים ואף על גב דטובה הוא לבעל הקרקע שתחזור אליו עבודה קמ"ל דאפילו הכי כיון שהקבלן הוא כקונה חלק מן השדה לפירותיו הראיה שלו והוא נותן שכר. ובשטרי בירורין שניהם נותנין ולא פריך עלה פשיטא משום דפליג עלה רבן שמעון בן גמליאל: