חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קמב:

והלכתא בכל הני תלת לישני דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא שהעובר אינו ממעט בחלק בכורה ובן שנולד אחר מיתת האב אינו ממעט בחלק בכורה והבכור שנולד לאחר מיתת האב אינו נוטל פי שנים:

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתינו וכולי והילכתא המזכה לעובר לא קנה מסתברא דדוקא אחר אבל בנו קנה כדאמרינן אם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולענין אחר לא תימא הני מילי בהקנאה אבל בירושה הבאה מאליה קנה אלא אפילו בירושה נמי לא קנה עד שיצא לאויר העולם דהא רבא פליג עליה דאביי בהכי ואי תימא רבא לא מפלג פליג עליה דאביי בירושה אלא שינוייא בעלמא הוא דקא משני ליכא למימר הכי דתנן עובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי דמשמע דרבי יוסי סבר עובר קנה בירושה ופליגי רבנן עליה כדאמרינן אמר רבי יהודה אמר שמואל זו דברי רבי יוסי אבל חכמים אומרים יש לו אחין אוכלין בשביל אחין וכו' וממילא שמעת דלית הלכתא כותיה אלא כרבנן חדא דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים ומאי דאמרינן בעלמא דרבי יוסי נמוקו עמו והלכתא כוותיה בשחולק עליו יחיד אבל נחלקו עליו רבים הלכה כרבים ועוד תנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ד ע"א) תינוק בן יום אחד פוסל בתרומה ואמרינן עלה בגמרא בן יום אחד אין אבל עובר במעי גרושה לא פסיל ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל אלמא ליה הילכתא כרבי יוסי אלא כרבנן דעובר לא קני אפילו בירושה עד שיולד מיהו אי קשיא הא קשיא כיון דעובר לא קנה עד שיולד אפילו בירושה הא דתנן תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל ואוקמה רב ששת נוחל בנכסי האב להנחיל אחין מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא דהוא מיית ברישא וכו' דמשמע טעמא דהוא מיית ברישא הא אילו מתה איהי ברישא נוחל ומנחיל והא אמרינן עובר לא קנה. ומר בריה דרב יוסף דאוקמה לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא וילדו לו בעינן אמאי איצטריך למימר טעמא מוילדו דמשמע דבחלק בכורה דכתיב וילדו הוא דאינו ממעט הא מקנא בירושה קנה לשאר מילי והא אמרי' דעובר לא קנה כלל עד שיולד ואם תאמר דהא דרב ששת ומר בריה דרב יוסף אליבא דרבי יוסי היא והכי קאמרי אפילו לרבי יוסי נמי דאמר עובר קנה מודי בהא ליכא למימר הכי דהא אמרינן והלכתא כי הני תלת לישני דמר בריה דרב יוסף אמאי איצטריך למפסק הלכתא כותיה בענין עובר דאינו ממעט בחלק בכורה ועוד דהא מתניתין דקתני תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בההיא נמי תנן פוסל בתרומה ונוחל ומנחיל וכיון דרישא דפוסל בתרומה אוקימנא דלא כרבי יוסי כדאמרינן ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל היכי מצינן סיפא דקתני נוחל ומנחיל לאוקומה כרבי יוסי דתהוי רישא רבנן וסיפא רבי יוסי ואתחזי לן בפרוקי דהאי קושיא דהאי דאמרי רבנן עובר לא קנה עד שיולד הני מילי בעובר חי דאתי לכלל לידה ודייקא נמי מדאמרינן עד שיולד דאלמא בעובר שהוא חי ועומד ללידה הוא דאמרינן לא קנה עד שיולד ויוצא לאויר העולם אבל לעולם עובר שמת במעי אמו מכיון דמית ונתברר שאינו עומד ליולד ולצאת לאויר העול' איגלאי מילתא למפרע דמשעה שנוצר ונכנסה בו נשמה נעשה אדם וקנה חלקו בירושה שהרי אינו עומד ללידה שיתלה הדבר עד שיולד כיון דבעובר שמת במעי אמו מודו רבנן דקני דהרי קא יהיב רב ששת טעמא משום דאיהו מיית ברישא הא אולי מתה היא ברישא קנה ומר בריה דרב יוסף נמי קא יהיב טעמא דכתיב וילדו לו הא לשאר מילי דלא כתיב בהו וילדו לו כיון דמת במעי אמו איגלאי מילתא למפרע דקנה ואפילו לרבנן הדין הוא פירוקא דאסתבר לן בהאי קושיא ומסתבר דדייק: