חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קכח:

תטול אשתי כאחד מן הבני' וכו' ובנכסי' של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מכן. שהרי לא אמר לה כאחד מן הבנים אלו אלא כאחד מן הבנים התם קאמר לה דמשמע כאחד מן הבנים שיניח ולא דמיא הא לההיא דאמרי' (בפ' מי שמת דף קמ"ג ע"א) קני כחמור חדא דלא אמר לה קני כאחד מן הבנים הבאים אלא כאחד מן הבנים סתם קאמר לה והא אית ליה בנים והנך למעוטי בחלקה קא אתו ועוד אפילו לית ליה בנים השתא ואמר לה תטול כאחד מן הבנים שיהיו לי לאו קני כחמור הוא דכי אמרינן קני כחמור היכא דזכי לעובר דמאן דלא מטי ליה בירושה וקאמר ליה קני לך כהאי עובר כיון דעובר גופיה לא קני ההוא מידי דזכי ליה דקא ליתיה בעולם איהו נמי לא קני דהוה ליה קני כחמור אבל הכא הני בנים דהוה ליה בתר הכי בני ירושה נינהו ולא קא מזכה להו מידי דלא מטא להו בירושה וכיון שכן כי אמר לה קני כוותיהו לאו קני כחמור הוא דהא אינהו גופייהו לאו חמור נינהו דהא זכו בירושה וקנו לה וכיון דאינהו זכו איהו נמי זכיא. והאי מתנה אי מתנת שכיב מרע הוא אף על גב דלית בה קנין וליתה בלשון הקנאה כיון דלא הדר ביה קניא ואי מתנת בריא היא מוקמינן לה בדאית בה קנין ובדאמר לה בלשון הקנאה אבל תטול לאו לשון הקנאה הוא דהא קנין דברים בעלמ' הוא ומסתברא דהאי מתנה מתנת שכיב מרע היא מדקאמר תטול:

שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אמר פרעתי מחצה והעדים מעידין אותו שפרעו כולו נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין. פירוש נשבע הלוה שבועות התורה שפרעו מחצה וגובה המלוה מחצית השניה שהודה בה הלוה מנכסים בני חורין דכי אמרינן בעלמא היכא דאמר הלוה שטרא פריעא הוא וקאמר לישתבע לי המלוה דמשתבע ליה המלוה דלאו פריעה הוא ושקיל הני מילי היכא דליכא סהדי דמסהדי דפריעא הוא דהוה ליה שטר' מעליא ולאו כל כמיניה דלוה למטען דפריעא הוא ומשום הכי כי קאמר לישתבע לי משתבע מלוה דלאו פריעא הוא ושקיל אבל הכא כיון דאיכא סהדי דמסהדי דפריעא הוא איבטיל ליה ההוא שטרא והוה ליה חספא בעלמא והוי' ליה טענת מלוה כטענת מלוה על פה בלא שטר דמשתבע ליה ומפטר ובדין הוא דלא לישתבע הכא כלל דהא איכא סהדי דמסהדי ליה דפריעא הוא אלא כיון דקא מודי במחצה אשתכח דקא מכחיש להו לסהדי ומשום הכי לא סמכינן עלייהו למיפטריה משבועה אלא מחייבינן לי' שבועה כמאן דמודה מקצת הטענה:

ואפילו לר"ע דאמר משיב אבידה הוי ה"מ היכא דליכ' שטרא כלל (כגר' הריף בפ' שבועות הדיינין), כלומר לענין שטר שכתוב בו סלעין דינרין מלוה אומר חמש ולוה אמר שלש דהך סלע שלישי דקא מודי ביה לא כתיב בשטרא דהא סלעין סתמא כתוב ביה דמשמע תרי אבל הכא ההיא מחצה דמודה ביה איכא עליה שטרא. ואם תשאל כיון דטענת מלוה מחמת שטר' הוא דהוה ליה כפירתיה דלוה כפירת שטר' אמאי משתבע והא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות הני מילי לגבי שטר שכתוב בו סלע דינר דכיון דאיכ' למימר תרי או תלת' או ארבע או חמש אשתכח דהני חמש דקא טעין מלוה איתניהו במשמע שטר' וכיון שכן הא דקא, כפר ביה לוה מהני חמש דקא טעין מלוה הוה ליה כפירת שעבוד קרקעות הואיל והאי שטרא איפשר למהוי חמש כדקאמר מלוה אבל הכא מכי אסהידו הני סהדי דשטרא פריעא הוא איבטיל ליה ההוא שטרא לגמרי דהא לא גבי ממשעבדי והויא תביעת מלוה כתביעת מלוה על פה וכפירת לוה כפירת ממון על פה. ונקטינן מינה דלא אמרינן כפירת שעבוד קרקעו' אלא היכא דודאי איכ' שטרא אבל היכא דליכא שטרא מיהו קא טעין מלוה שטרא הוה ליה ואירכס אף על גב דאודי ליה לוה דכתב ליה שטרא אי נמי מודה ליה דקני מיניה בההוא ממונא דסתם קנין לכתיבה עומד כי קא מודה ליה השתא במקצת וכופר במקצת א"נ א"ל פרעתיך מחצה כיון דהשתא מיהא הא ליכא שטרא בידיה וליכא עדים דמסהדי בההוא קנין לא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות הוא אלא כפירת תביעת על פה הוא ונשבע עליה דהא הכא דקא תבע מלוה ללוה בממון דהא שטרא ומודה לי' לוה דאיכא גביה מההוא שטרא פלגא דהויא הודאה וכפירה בהאי שטרא אפילו הכי דהאי שטרא לאו שטרא דמחייבין ביה בי דינא הוה דהא אסהידו עליה סהדי דפריעא הוא איחייב ליה לוה שבועה אההוא פלגא דכפר ולא אמרינן דכפירת שעבוד קרקע הוא וכל שכן היכא דלא אודי לוה בשטרא ולא בקנין כלל דאף על גב דמלוה טעין דשטר' הוה ליה ואירכס אי אודי ליה לוה במקצת וכפר במקצת אי נמי אסהיד עליה עד אחד דקנה מיניה מההוא ממונא ולוה אומר לא היו דברים מעולם תביעת מלוה על פה הוי' ומשתבע לוה עלה שבועה דאוריית' ולא אמרינן כפירת שעבוד קרקע היא: