חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קכד:

אמר רבא הילכתא אסור לעשות כדברי רבי לכתחילה ואם עשה עשוי קסבר מטין איתמר. כלומר לא נאמר שהלכה כר' אפילו מחביריו שיהא מותר לכתחלה אלא מטין ר' מחביריו הוא דאיתמר. כלומר הדעת נוטה לדבריו יותר ממה שהיא נוטה לדברי חכמים הילכך כיון דלא איתמר בהדיא שהלכה כר' מחביריו אסור לעשות כדבריו לכתחלה דלא שבקינן דברי רבים ועבדינן כדברי יחיד וכיון דמטין דבריו אל הדעת מי שעושה כדבריו אינו חוזר ומה שעשה עשוי לפי שאין לנו ראיה ברורה במה שנחזיר את הדין שהרי דבריו נוטין אל הדעת. זהו פי' מטין איתמר והכין פירש רבינו הרב זצ"ל ורבינו האי ז"ל כמו כן פירש הכין וההוא פירש דפריש רבינו חננאל לאו דוקא:

אמר ליה אביי לרבא לדידך קשיא מאי שנא מעות דלא דלאו הני מעות בעינייהו שבק אבוהון קרקע נמי לאו האי קרקע שבק אבוהון. פירש דאף על גב דאיתיה בעיניה דקא משתעבד בההיא מלוה מחיי אבוהון כיון דאי בעי יהיב ליה זוזי ולאו קרקע כי קא יהיב ליה ניהלייהו והשתא ההיא שעתא הוא דקנו ליה ולא מחיי אבוהון ועוד את הוא דאמרת לענין מעשה דסבתא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דשלחו מתם דבעל לא ירית להנהו נכסי דהא אי קדמה סבתא וזבינא זבינה זביני אלמא אף ע"ג דאי חיית ברתא בודאי דהנהו נכסי דידה הוה לבתר סבתא כיון דאי זבינא סבתא זבינה זביני דהא קיימא לן כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד כי מיתא לה השתא ולא זבינא מידי ההיא שעתא הוא דקא זכיא בה ברתא בהנהו נכסי ולא בחיי סבתא וכיון דמיתא לה בחיי סבתא הוה ליה ראוי הכא נמי אף על גב דההוא קרקע משועבד הוה בההיא מלוה בחיי אבוהון כיון דאי בעי מסליק להו בזוזי כי קא יהיב לה ניהלייהו השתא ההיא שעתא הוא דקא קנו לה ולא מחיי אבוהון ואמאי גבו קרקע יש לו:

ולרב נחמן קשיא מאי שנא גבי קרקע וכו' עד מעות נמי לאו הני מעות שבק אבוהון. פירש ואף ע"ג דההיא מלוה מעות הואי ומעות הוא דגבו כיון דליתנהו בעינייהו דהא מלוה להוצאה ניתנה ואי בעי הוה יהיב להו מכיסא אחרינא כי קא יהיב להו השתא מהאי כיסא ההיא שעתא הוא דקא אתי להו גופייהו דהני מעות ולאו מחיי אבוהון. ועוד הא אמר רב נחמן יתומין שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם. אלמא אף על גב דההוא חוב מעות הוה ולא משתעבדי לבעל חוב משום דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי כי קא גבו ביה השתא קרקע איגלאי מלתא למפרע דההוא קרקע הוא דשבק אבוהון וכאלו מחיים גבה ליה ומשתעבד ליה לבעל חוב וכיון שכן אמאי אין הבכור נוטל בו פי שנים א"ל לא לדידי קשיא ולא לרב נחמן קשיא אנן טעמא דבני מערבא קא אמרינן ולן לא סבירא לן. פירש לטעמא דבני מערבא דסבירא להו כרבנן דאמרי בכור לא שקיל פי שנים אלא במאי דאת' לידי דאב וסברי אליבא דרבנן מלוה כמאן דגביא דמיא הוא דקאמרינן דהא דקסברי כמאן דגביא ואתא לידיה מחיים דמי פלוגי מיפלגי' בה בין גבו קרקע לגבו מעות ואנא אמינא הכין מיפלגי בה ואיהי אמר הכין מיפלגי בה אבל לדידן לא ס"ל כרבנן דאמרי בעינן עד דאתא לידיה דאב מחיים כי היכי דנימא מלוה כמאן דגביא דמיא ונפלוג בה בין גבו קרקע לגבו מעות אלא כר' ס"ל דאמר דכל מידי דזכה ביה אב והוה ממוניה אף על גב דלא אתא לידיה מוחזק הוה ובכור נוטל בה פי שנים. וכיון שכן בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו וההיא דרבה דאמר לענין מעשה דסבתא מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדמא סבתא וזבינא זבינה זביני לא קשיא אמימריה דהכא דהתם לית לה לברתא זכייה בחיי סבתא בהנהו נכסי כלל דהא ובחרה לירתאי קאמר דמשמע דלבתר סבתא הוא דזכו הנהו ירתי בהנהו נכסי אבל בחיי סבתא לית להו זכייה כלל אבל הכא לענין מלוה הא ודאי מלוה דידיה היא ומחיים זכה בה וממונא דידיה הוא וכיון דס"ל כרבי אף על גב דלא אתא לידיה נמי בכור נוטל בה פי שנים דכי אקשי עליה והא את הוא דאמרת מסתבר טעמא דבני מערבא וכו'. הני מילי כדהוה סליק אדעתין דכרבנן סבירא ליה דאמרי בכור לא שקיל פי שנים אלא במאי דאתא לידיה דאב מחיים מדקאמרי גבו מעות אין לו אלמא זכייה לא איכפת לן בה דלא מהניא מידי אלא עד דאתא לידיה מחיים ועלה הוא דקא מקשינן אי הכי גבו קרקע אמאי יש לו כלומר אי משום דסבירא לך כיון דגבו קרקע הוה ליה כמאן דמטא לידא דאבוהון מחיים והא את הוא דאמרת מסתבר טעמא דבני מערבא וכו' אלמא אף על גב דקרקע ניהו לא חזי ליה כמאן דמטא לידה דברתא מחיים אלא אמרינן השתא הוא דאתא לידה ולאו מחיים אבל השתא דקאמר ולן לא סבירא לן אלא כר' דאמר כל מידי דזכה ביה והוה נכסיה דאב מחיים אף על גב דלא אתא לידיה בכור נוטל בו פי שנים ליכא למיקשי עליה ממעשה דההיא סבתא דהתם בחיי סבתא ליכא זכייה לברתא בהנהו נכסי ולא הוה ממונה כלל אבל הכא לענין מלוה דידיה הוא וממונא דידיה הוא. ואיכא לפרושי דרבה ורב נחמן נמי כרבנן סבירא להו דאמרי בכור לאו שקיל פי שנים אלא במאי דאתא לידי דאב מחיים והכי קאמר לן לא סבירא לן האי פלוגי דקא מיפלגי בני מערבא אלא לדידי בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו כי מימרא דידי בענין מעשה דסבתא משום דלא ס"ל כטעמא דבני מערבא דאמרי מלוה כמאן דגביא דמיא וכמאן דאתא לידיה מחיים. ולרב נחמן דסבר גבו קרקע הוא דיש לו כמימרא דידיה בענין יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן וכו' אבל גבו מעות אין לו. אי נמי ולן לא סבירא לן כוותייהו דבני מערבא דאמרי מלוה כמאן דגביא ואתא לידיה מחיים דמיא אלא בין לדידיה בין לדידי לא וכמאן דגביא דמיא ובין גבו קרקע ובין גבו מעות אין לו כדאיפסיקא הילכת' לקמן וההיא דרב נחמן דאמר יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן וכו' דש"מ דכיון דגבו קרקע אמרי והיינו קרקע דשבק אבוהון לא קשיא אמימריה דהכא דאילו התם בע"ח אבל הכא בכור שאני דכתיב לתת לו פי שנים מתנה קרייא רחמנא מה מתנה עד דמטא לידיה אף חלק בכורה עד דמטא לידיה דכי אקשינן עלה דרב נחמן אמימריה לענין יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן וכו' דש"מ דסבירא ליה כבני מערבא דמלוה כמאן דגביא ואתיא לידיה מחיים דמיא מדקא אמרינן גבו מעות יש לו אלמא אפילו גבי בכור נמי סבירא ליה דכיון דגבו מעות אמרינן הני מעות שבק אבוהון וכמאן דאתו לידיה מחיים דמיא ועלה הוא דקא מקשינן עליה אי הכי גבו קרקע אמאי אין לו משום דסבירא ליה דגביית טעות הוא דחזי ליה כמאן דגבו ואתו לידא דאבוהון מחיים ולא גבי' קרקע הוא דחזי ליה כמאן דמטא לידא דאבוהון דהא קרקע לא שבק אבוהון וגרע מגבי' מעות אבל השתא דקאמר ולן לא סבירא לן דמלוה כמאן דגביא דמיא אלא בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו ליכא לאקשויי עליה ממימרא בענין יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם דהתם בבעל חוב אבל הכא בכור שאני דמתנה קרייה רחמנא ובעינן עד דמטי לידיה: