חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קו:

כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן. פירש כגון שחלקו את השדה בשוה ועשו אותן חלקים בשומא ועשו שבח בין חלק יפה לחלק שאינו יפה וכתבו אותן החלקים בפיטקאות ובללום ונתנום בקלפי ובא כל אחד מהן להכניס ידו ליטול ומה שעלה בידו הוא חלקו כיון שהכניס אחד מהן ידו לקלפי ועלה בידו מה שעלה קנו כולן כלומר אין אחד מהן יכול לעכב באותה חלוקה ולבטלה ולעשות החלקים על דרך אחרת ולומר איני מכניס ידי לקלפי שחלוקה זו שעשו אותה על דרך זה איני רוצה בה ושהחלקים לא השוה אותן אלא כיון שהכניס ידו אחד מהן לקלפי על דעתו ועלה בידו מה שעלה נתקיימה החלוקה על אותה הדרך וכל אחד מהן מכניס ידו אחריו ומה שעולה בידו הוא חלקו בלי שיהא יכול לעכב בכך ויש לפרש קנו כולן כלומר שלא נשאר לו לאותו האח שעלה לו הגורל שום זכות באותן החלקים הנשארים בקלפי שכיון שעלה לו הגורל במה שעלה קנו אחיו החלקים הנשארים בשיתוף וחוזרין גם הן וחולקין אותן על פי הגורל. אי נמי יש לפרש שזה הגורל אין צריך שיכניס בו כל אחד ואחד מהן את ידו לקלפי אלא אחד מהן בלבד הוא שמכניס ידו לקלפי ושעולה בידו מה שעולה מתברר חלקו וחלק כל אחד מהן כגון שחלקו את השדה בשוה ועשו אותו חלקים כפי מנין אחין וכתב אותן חלקים בפיטקאות וכתב על א' מהן ראשון ועל אחד שני ועל שלישי שלישי אי נמי א' ב' ג' ד' וכן בכולם עד תשלום מנינן ומכניס ידו האח הגדול לקלפי או מי שמסכימין עליו להכניס את ידו מהן וכשעולה בידו החלק שעולה ממילא נתברר שחלק שאחריו במנין כבר זכה בו האח שהיא שני לו והחלק שאחרי אותו החלק האחר כבר זכה בו האח שהוא שלישי לו וכן כולם עד תשלום מנינן ואפילו אם יזדמן שיעלה בידו אחד מן האמצעיים כיון שעלה בידו נעשה הוא ראשון ונעשה חלק שהי' לפניו במנין אחרון שבכולן וזכה בו האחרון שבאחין ולפיכך כשעול' הגורל לאחד מהן קנו כולן שהרי כבר נתברר חלק כל אחד מהן ואמרינן מאי טעמא כלומר כיון שלא קנו זה מזה ולא החזיק אחד מהן במה תתקיים חלוקה זו. ומהדרינן אמ' רבי אלעזר כתחלתה של ארץ ישראל מה תחלתה של ארץ ישראל בגורל חלקו ונתקיימה החלוקה אף כאן נמי בגורל ואקשינן אי מה התם בקלפי ואורים ותומים כלומר מה התם לא היתה החלוקה בקלפי בלבד שהוא הגורל אלא בקלפי ואורים ותומים אף כאן נמי לא תתקיים החלוקה בקלפי בלבד אלא בקלפי ואורים ותומים וכיון שאי אפשר לומר כן אין לנו לדון מתחלתה של ארץ ישראל. ויש לפרש שמשניהן הוא פריך בקלפי ואורים ותומים לפי שלא שכיב בכאן אלא כיון שעלה גורל לאחד מהן ואפשר שיהא גורל בלי קלפי:

איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים. רב אמר בטלה מחלוקת. פירש כל אחד יכול לערער ולבטל המחלוקת בין האח ממדינת הים בין אחד משני אחין אלו ושמואל אמר מקמצין. אמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא. כלומר כיון דקא נפיק מידא דכל חד מינייהו מההוא חולקא דמטא ליה מקצת הדר דינא אעיקרא ומבטיל ליה ההוא מחלוקת מעיקרה אלא מעתה הני תלתא אחי או שותפי דאזול תרי מינייהו ופלגו פירש ולא אפיקו ליה לההוא אח דלא הוי בהדייהו חולקא הכי נמי דכי ניתי ההוא אח ושקיל חולקי' כל חד מינייהו מצי לבטולה לההוא מחלוקת משום דקא נפיק השתא מידו דכל חד מינייהו מחלוקא דמטא ליה מקצת. א"ל התם אדעתא דבי תלתא נחות מעיקרא. פירש דהא הוה ידעי מעיקרא דתלתא אחין נינהו ואפילו הכי פלגינהו להני נכסי ומשום הכי לא מצי הנך תרתי לבטולי המחלוקת דקא סבור וקבל לפלוגתא אדעתא אבל הכא לאו אדעתא דבי תלתא נחות פירש דהא לא הוה ידעי דאית להו אח במדינת הים הילכך אף על גב דההוא אח דלא הוה בהדייהו בעידן חלוקה קא ניחא ליה השתא לקמוצא ליה מחלוקה דתרוייהו ולא קא מערער עלייהו בההיא חולקא הנך תרי אחי גופייהו כיון דלאו אדעתא דבי תלתא נחות כל חד מינייהו מצי לבטולה לההיא מחלוקת משום דחלוקה בטעות הויא:

ושמואל אמר מקמצין קא סבר כיון דההוא אח דלא הוה בהדייהו בעידן חלוקה קא ניחא ליה השתא לקמוצי ליה מחולקא דתרוייהו ולא קא מערער עלייהו בההיא חלוקה אף על גב דהנך תרי אחי גופייהו דפלוג אדעתא דבי תרי הוא דנחות ולא אדעתא דבי תלתא אפ"ה קם דינא ולא מצו הדרי בהו לבטולה לההוא מחלוקת. והא דשמואל דאמר מקמצין דוקא היכא דלא מערער עליה ההיא אחר דלא הוה בהדייהו וקא ניחא ליה לקמוצי ליה מחלוקת דתרוייהו כדאמרינן אבל אי לא ניחא ליה בהכי וקא מערער עלייהו בההיא חלוקה לבטולה מעיקרא דכולי עלמא מצי מבטיל לה משום דאמר להו מאן פלג לכו דילמא חד מהנך חולקי דידכו הוא דסליק' לי בגורל אי נמי מעלינ' ליה כנכסי דבר מריון וכן נמי לענין תלתא אחין דאזול תרי מינייהו ופלוג דאמרינן דלא מצו הדרי בהו ה"מ היכא דקא ניחא ליה לההוא אח דלא הוה בהדייהו לקמוצי ליה מחלוקא דתרווייהו אבל אי לא ניחא ליה בהכי בודאי דמצי מבטל לה לההוא מחלוקת משום דאמר להו מאן פליג לכו דהא אפילו לענין עיסקא היכא דפלג ליה חד מינייהו בלא דעתא דחבריה מצי א"ל מאן פלג לך כדאמרינן (מציעא דף ס"ט ע"א) במעשה דהנהו תרי כותאי דזבון חמרא בהדי הדדי ואזל חד מינייהו ופלג בלא דעתא דחבריה וכ"ש לענין קרקע אבל ודאי אי הני תלתא שותפי דאזיל בתרי מינייהו ופלג כגון דאזיל חד מינייהו למדינת הים ואזול הנך דפלוג קמי בי דינא ואפיקו ליה לחלוקה דהאיך אדעתא דבי דינא לענין עסקא ושאר מטלטלין בודאי דהוה קיים ולא מצי האיך למימר מאן פלג לכו דהיינו דאיסור ורב ספרא (שם דף ל"א ע"ב) דעביד עסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור אתא לקמיה דרבה אמר ליה זיל אייתי תלתא אי נמי תרי מגו תלתא דפלגת קמייהו וכ' לענין קרקע איכא למימר דהוה קיים כמעשה דאיסור ורב ספרא ואיכא למימר דלא הוה קיים והא דרב ספרא ואיסור לא דמיא דאילו התם עסקא והכא קרקע והיינו טעמא דאית לן למימר דשאני דין קרקע מדין עסקא משום דעסקא דעתיה אדמייהו ולאו אגופיה דעסקא וכיון דקא מפיק ביה מאי דשוה הנהו דמים לא איכפת ליה אבל קרקע דעתיה דכל חד מינייהו אגופיה דקרקע ניהו הילכך אף על גב דאפיק ליה מאי דשוה מצי א"ל מאן פלג לך אף על גב דקמי בי דינא הוא דפלוג דכי תקון רבנן לבעל חוב הוא דתקון לאפרועי שלא בפני בעל חובו כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל לפלוגי שלא בפני שותפו לא אשכחן דתקון רבנן. והדבר צריך עיון. ונחזור לעיקר שמעתין:

אמר ליה רב פפא לאביי ולשמואל דאמר מקמצין אלמא אע"ג דקא נפיק מתותי ידי' דכל חד מינייהו מההיא חלוקא דמטא ליה מעיקרא מקצת קם דינא בההוא מקצת אחרינא דאישתייר ליה ולא הדר והא רב שמואל דאמרי תרווייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה פירוש והא הכא דאע"ג דמשכינהו להני סאין וקננהו כיון דאיכא חד סאה דלא משכיה ולא קנייה כל חד מינייהו מצי למיהדר ביה בין מוכר בין לוקח ולמהדרינהו להני סאין דמשכינהו אלמא כיון דאבטיל ליה זביניה דהאי סאה דלא משכיה איבטלו להו זביני דהנך סאין דמשכינהו משום דלא משכינהו מעיקרא אלא אדעתא דזבין ליה כוליה כור הכא נמי כיון דהא קא נפיק ההוא חולקא דמטא ליה מקצת ליבטיל נמי מיניה המחלוקת דהא לא פלוג אלא אדעתא דליקום בידא דכל חד מינייהו ההו' חולקא דמטי ליה כוליה דהא לא הוה ידעי דאית להו אחרינא. ופריק התם עבוד מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח כי היכי דאית ליה לחד מינייהו פסידא בזביני מצי הדר ביה אבל הכא כיון דליכא מוכר ולא לוקח אלא יורשין נינהו קם דינא ולא נהדר: