ר"י מיגאש שבועות מט

ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי ניפטריה איכא חד סהדא לישתבע הא קא מודה אמר ליה רבי אבא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם הכא נמי כיון שהתובע גם הוא חשוד על השבועה חזרה השבועה למחויב לה מעיקרא שהוא הנתבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. אמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא דסבר דכל נתבע שאינו יכול לישבע לא פרחה השבועה אלא עומדת היא עליו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דתני רבי אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין הני היורשין היכי דמי אילימא דאמר לי' מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה אידך חמשין אית ליה חמשין לית ליה כיון דהא ידע בודאי דלית ליה גביה מחמת אבוה אלא חמשין בלחוד מודה במקצת טענה הוי ומתחייב שבועה הוא דמה לי הוא מה לי אבוה אלא דאמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא וקאמר רחמנא כיון דיורש הוא ליכא עליה שבועה כלל אלא יהיב להו הנהו חמשין דאודי בהו ומיפטר ואזיל ליה אי אמרת בשלמא אביו כי האי גוונא כלומר אמר חמשין אית לך וחמשין לא ידענא אכתי שבועה רמיא עליה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם אצטריך קרא למיפטר היורשין מן השבועה ולאודוען דליכא עלייהו שבועה כלל כי היכי דנימא מתוך שאינו יכול לישבע אלא אי אמרת באביו נמי כיון דאמר חמשין לא ידענא דלא יכול לישבע פרחה שבועה מיניה וחזרה לה לסיני והוה ליה כמאן דלא נתחייב מן הדין לישבע כלל אצטריך קרא למיפטריה מן היורשין. ואמרינן ולרב ושמואל דסבירא להו שכל שבוע' שנתחייב בה אדם ואינו יכול לישבע אותה פרחה לה שבועה וחזרה לה לסיני וכאלו לא נתחייב בה מעיקרא כלל דמי דממילא שמעת דלא אמרינן הכא גבי אבוה היכא דאמר חמשין אית לך גבאי וחמשין לא ידענא מתוך שאינו יכול לישבע משלם שהרי פרחה ליה שבועה מיניה ולאו מחויב שבועה הוא וכיון שאביו גופיה לאו מחויב שבועה הוא כי היכי דנימא מתוך שאינו יכול לישבע משל' כל שכן היורש דלאו מחויב שבועה הוא כי היכי דנימא מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכיון שכן האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה. ומהדרינן מיבעי ליה לכדתניא שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלו' עון השבועה חלה על שניהם הנתבע שהוא נשבע לשקר והתובע לפי שהוא יודע שהשבועה שהוא נשבע שבועת שקר ומניחו לישבע:

ויש לפרש מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלומר עון השבועה חלה על שניהם או זה או זה שאם הנתבע נשבע לשקר הרי עון השבועה חלה עליו והתובע פטו' ואם הנתבע נשבע באמת והתובע הוא שתבעו בדבר שלא היה לו אצלו הרי עון השבועה חלה עליו. שמעון טרפון אומ' אזהרה לעוקב אחר הניאוף מנין פי' למסייע את הנואף באותו ניאוף ומשלים לו ניאופו כלומר לא תנאף קרי ביה לא תנאיף. והיינו טעמא דקרי ליה עוקב לפי שכל עושה מעשה באחרונה שהוא גומר בו את הדבר נקרא עוקב מלשון עקב שהוא באחרית הרגל ולפי שהזכיר שמעון בן טרפון סיים שמועותיו ולהכי אמרי' ותרגנו באהליכם שמעון בן טרפון אומר תרתם וגיניתם באהלו של מקום פירוש שמעון בן טרפון פירש ותרגנו בלשון נוטריקון תרתם וגיניתם באהלו של מקום שהוא ארץ ישראל שתרו אותה וגינו אותה. עד הנהר הגדול נהר פרת שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דיהנא ואידהן כלומר פרת אינו נהר גדול ולפי שעשה הכתוב אותו גבול לארץ ישראל נתעלה ונקרא גדול דבי ר' ישמעאל תנא עבד מלך מלך. ולענין פסקא דקיימא לן בהיו שניהם חשודין איפליגו בה רבוותא איכא מאן דפסק כרבי יוסי דאמר יחלוקו משום דעבד רב נחמן עובדא כוותיה ואיכא מאן דפסק כתנא דאמר חזרה שבועה למקומה וכר' אבא דפרשה הכי חזרה השבועה למחויב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם וקאמר כיון דאמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא מכלל דהלכתא כוותיה ומסקנא דגמר' בכמה דוכתי דכל מי שמחויב שבוע' ואינו יכול לישבע משלם אלמא הא דרבי אבא הלכה היא. ע"ב מתני' החנוני על פנקסו כיצד אמר לחנוני תן לפועלי בסלע מעות הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין וכו' פי' האי חנוני חנוני המקיפו לבעל הבית שהוא נותן לו מן החנות כל מה שצריך בתורת הלואה עד שמתקבץ אצלו מה שמתקבץ ואחר כך נותן לו בעל הבית הכל בבת אחת ולפיכך נשבע כעין דאורייתא דהוה ליה נשבע ונוטל מבעל הבית כדקתני בהדיא הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין אבל אם הקדים לו בעל הבית אצל החנוני מעות ואמר לו תן לפועלי בסלע מעות הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו אם במעמד שלשתן המחה אותן עליו הרי נפטר בעל הבית בכך מן הפועלים ונעשה דינן עם החנוני ואין להן על בעל הבית כלום ואם שלא במעמד שלשתן המחה אותן עליו החנוני נשבע שבועת היסת שכבר עשה שליחות בעל הבית ונתן לפועליו מה שצוה אותו ליתן להן והפועלין נשבעין שבועת היסת שלא נטלו ממנו כלום ונוטלין מבעל הבית והא דמיא לההיא דגרסינן בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו דף מ"ג האומר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות דאמרינן בסיפא והשת' דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי עדים דאמטויה למלוה ומשתבע מלוה דלא שקל ופרע ליה לוה למלוה דהוה ליה חנוני הכא שליח כמו העדים התם דהוו שלוחין לאמטויי ההוא ממון למלוה והוו להו הפועלין הכא כמו המלוה התם וכי היכי דעדים התם משתבעי דעבוד שליחותיה דלוה ואמטיוה לההוא ממון למלוה ומיפטרי מיני' דלוה הכי נמי חנוני משתבע שבועת היסת דעבד שליחותיה דבעל הבית לפועלים דיליה ומפטרי וכי היכי דמלוה התם משתבע שבועת היסת דלא שקל ושקל ממוניה מלוה הכי נמי פועלין הכא משתבעי שבועת היסת דלא שקיל מחנוני כלום ושקלי מיניה דבעל הבית:

ואם תשאל בשלמא חנוני לא מחייבינן ליה שבועה כעין דאורייתא אלא שבועת היסת דהא כיון דלאו נשבע ונוטל הוא אלא נשבע ולא משלם הוה ליה כעין מנה לי בידך והלה אומר אין לך אלא פועלין כיון דנשבעין ונוטלין הן מבעל הבית אמאי הויא שבועתן שבוע' היסת תיהוי שבועתן שבועה דרבנן כעין דאורייתא כדין כל הנשבעין ונוטלין תשובתך כי עבוד רבנן תקנתא דלא למישקל פועלין מבעל הבית אלא לבתר דמשתבעי שבועה כעין דאורייתא הני מילי היכא דאיכא חנוני דשקיל מבעל הבית ומשקר להו לפועלין דכיון דחנוני משקר להו לפועלין ושקיל מיניה דבעל הבית ופועלין משקרי ליה לחנוני ושקלי מבע"ה עבוד רבנן תקנתא דלא למשקל חד מינייהו מבעל הבית אלא בשבועה כעין דאורייתא אבל הכא כיון דחנוני הא לא שקיל מבעל הבית מידי מיפטר בעלמא הוא דקא פטר מיניה בטענתיה אף על גב דפועלים טענתייהו למישקל מיניה דבעל הבית הוא בכי האי גוונא לא עבוד רבנן תקנתא לחיובי פועלים שבועה כעין דאורייתא אלא שבועת היסת הוא דמשתבעי ושקלי כי היכי דמשתבע מלוה התם שבועת היסת ושקיל:

והאי מימרא גופה דבפרק האיש מקדש הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא אם תשאל היכי אמרינן דמשתבעי עדים דאמטונהו למלוה ומשתבע מלוה דלא שקיל ופרע ליה לוה למלוה כיון דלוה גופיה לא ידע אי אמטויה הני שלוחין אי לא אמטויה אמאי משביעינן שבועת היסת בין אינהו בין מלוה הא כי תקון רבנן שבועת היסת אטענת ברי הוא דתקון אבל אטענ' שמא לא תיקון כדאמרינן מנה לי בידך אין לך בידי פטור אר"נ ומשביעין אותו שבועת היסת. תשובתך דשלוחין היינו טעמא דמחייבינן להו לאישתבועי שבועת היסת משום דלוה הא קא ידע בודאי דיהב להו הכי זוזי לאמטויינהו למלוה וכיון דמלוה הא קאמר דלא מטא לידיה מידי וקא אתי למישקל מיניה דלוה משום הכי מיחייבי' שלוחין לאישתבועי שבועת היסת לאפטורי נפשייהו מהנהו זוזי דיהב להו בודאי ואלו הוה מלוה במדינת הים וקאמרי שלוחין דאמטיונהו ניהליה ולא ידע ליה אי אמטיונהו או לא כיון דמלוה הא לא אתא למתבע לוה ולא אמר אי מטא לידי' מידי אי לא מטא לית ליה ללוה לאשבועינהו לשלוחין שבועת היסת אי עבדי שליחותי' אי לא עבדי דהא טענת שמא היא ולא משבעינן ליה אלא אי קשי' הא ודאי קשי' בשלמ' שלוחין משתבעי דהא קאמר לוה בודאי דיהב להו הכי זוזי לאמטיונהו למלוה ולאפטורי נפשיה מיניה והא לא איפטר מדקא אתא תבע ליה אלא מלוה אמאי משתבע והא לא ידע ליה אי מטא לידיה מידי אי לא מטא לידיה ומדמחייבינן ליה לאשתבועי שבועת היסת והדר שקיל איכא למימר דשמעינן מינה דכי אמרינן דשבועת היסת לא משביעינן לה על טענת שמא הני מילי בדקא טעין לה התובע למישקל בה ממונא מנתבע זה הוה ליה עיקר חיוב הממון שמא אבל כד טעין ליה הנתבע לאפטורי נפשיה מממון דאיכא עליה לתובע אף על גב דעיקר חיוב הממון ודאי והפרעון שמא כיון דתובע הא קא אתי לאפוקי מיניה דנתבע ההוא ממון משתבע שבועת היסת אההיא טענה דקא טעין נתבע אפרעון ושקיל ואף על גב דטענת שמא היא משום דאפוקי ממונא הוא ואפוקי ממונא שאני. ונקטינן מינה דההיא דתנן בפרק הגוזל דף קי"ח האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדתה אצלי ואיני יודע אם החזרתי חייב לשלם