ר"י מיגאש בבא בתרא נג

דף קמז א"א צעריה הוא דמזכיר. שמצטער שלא הניח בן ליורשו ולאו משום דמסיק אדעתיה שלא יהא נותן לו אלא אם כן אין לו בן אלא לחלוטין נותן בין אין לו בן בין שיש לו בן ומשום הכי פריך לימא רבי שמעון היא ולא רבנן ואיהו תירץ דומה שאני:

ע"כ דף קמח ע"א הואיל ויורש יורשה כלומר התם בענין שכיב מרע שאמר מתנתו לפלוני היינו טעמא דקני אף על גב דליתה בבריא משום דמתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן וכי היכי דיורש ירית לה להלואה הכי נמי קני לה מקבל מתנה מה שאין כן בידור ויאכל שלא מצינו מי שיורש הדירה והאכילה בלי הגוף ורב אחא בריה דרב איקא אמר כיון דאיתיה בבריא במעמד שלשתן אף על פי שאינו ברשותו ולא באה לידו הכי נמי קניא בשכיב מרע אפילו בלא המחאה דהויא המחאה בהא מילתא כקנין בעלמא בשאר מילי וכי היכי דבעלמא מאי דבעינן קנין בבריא מידי דמקני בקנין בשכיב מרע לא בעי קנין אלא בצואה בעלמא סגי לה הכי נמי לענין המחאה בריא הוא דבעי המחאה במעמד שלשתן אבל בשכיב מרע בצואה בעלמא סגי נמצא עכשיו שזה שאמרנו מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע וכו' הלכה היא וכל מה שהבריא יכול להקנות בקנין שכיב מרע יכול להקנות בצואה ואפילו בלשון יטול וינתן ומאי דדמי ליה כדקיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ומה שאין הבריא יכול להקנות כגון דבר שלא בא לעולם או דבר שאין לו ממש ואין לו גוף מצוי בעולם. גם ש"מ אין יכול להקנותו כלל. ועל דא איבעיא לן דקל לאחד ופירות לאחד מי שייר מקום פירי או לא (כלומר מקום פירות נתן לו דהאי שיור לאו שיור ממש הוא אלא כלומר מי אמרינן דלא הויא מתנה גמורה דדמי לעיל ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני דקל זה והכא נמי כיון דאמר פירותיו לאחד דמי כמאן דלא יהיב ליה כלל לראשון מגוף הדקל והוה מתנה דקמא משויירת וקני שני. או דאמרינן לעיל שייר דקל לעצמו ונתן הפירות אבל הכא דנתן הדקל אמרינן כי היכי דלזה נתן גם לזה נתן ונתן לו מקום פירות:

ע"כ תוספת) ע"ב חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת. פי' כגון שהיה לו נכסים ידועין וכתבן כולן והאי דאמר שכתב כל נכסיו לאו בלשון כל נכסיו כתבן אלא נכסים ידועין וכתבן כולן. והאי דקרינן להו כל נכסיו לפי שאין יודעין לו נכסים אלא אלו אבל אם אמר בלשון הזה כל נכסי יהיו לפלוני עמד יכול לחזור בו דאי נמי יש לו נכסים אחרים במדינה אחרת זולתי אלו הידועין לו הרי נכללו כולן בכלל המתנה לפי שכל נכסי קא אמר ומשמע כל נכסים שיש לו בין במדינה זו בין במדינה אחרת והויא לה מתנה בלא שיור שיכול לחזור בה ומתניתין דקתני שייר אין לא שייר לא אוקמה רב חמא באומר כל נכסי אלו פירש דגלי אדעתיה דלית לה נכסי אחריני וכל שכן אם אמר כל נכסי סתם שאפילו יש לו. נכסים במדינה אחרת הרי נכללין כולן בכלל המתנה והויא בלא שיור כמו שאמרנו. ומר בר רב אשי אוקמה במוחזק בודאי שאין לו נכסים אחרים זולתי נכסים אלו שכתב אבל מי שלא הוחזק ואיפשר שיהיו לו נכסים במדינה אחרת אין יכול לחזור בו עד שיביא ראיה שאין לו נכסים זולת אלו שנתן:

הקדיש כל נכסיו או הפקיר כל נכסיו מהו מי בעינן בהו שיור במקצת או לא ועלתה בתיקו:

דף קמט ע"א מכר כל נכסיו מהו. פירש מי אמרינן כיון דלא שייר מידי עמד חוזר דהא מחמת מיתה הוא דזבין או דילמא במתנה הוא דבעינן שיור בזביני לא בעינן שיור. כיון דנשארו בידו הדמים:

זמנין אמר רב וכו' ולא פליגי הא דאיתנהו לזוזי בעיניהו עמד אינו חוזר דהוה להו הנך זוזי שיור כדקיימא לן לקמן דאפילו מטלטלי שיור. והא דפרעינהו בחובו עמד חוזר דכיון דפרעינהו בחובו ליתנהו לזוזי בעיניהו והא לא שייר מידי ומחמת מיתה הוא דזבין:

שכיב מרע שהודה מהו. פירוש קיימא לן בבריא שהודה ודאי הודאתו הודאה. והשתא בשכיב מרע איבעיא לן מי אמרינן הודאתו הודאה כבריא ולאו מתנה היא וכיון שכן אם עמד אינו חוזר או דילמא אמרינן דלמתנה בעלמא הוא דאיכוון ואם עמד חוזר אי נמי נפקא מינה היכא דאודי במידי דלאו בר הקנאה כגון דבר שאין לו גוף וכיוצא בו. אי נמי היכא דאודי לבן שאינו בתורת ירושה דליתיה נמי במתנת שכיב מרע אי אמרת הודאה היא מכי אודי בה זכה ביה ההוא דאודי ליה ואי אמרת לאו הודאה היא אלא מתנה בעלמא כיון דלאו בר מתנה הוא לא קני מידי. ופשיטא לה ממעשה דאיסור דאודי דהנהו זוזי דהוה בי רבא דרב מרי בריה נינהו וזכה בהו רב מרי בההיא אודיתא ואף על גב דלא איתיה במתנת שכיב מרע אלמא הודאה היא ולאו מתנה וכיון שכן אם עמד אינו חוזר. וכיון דאיפשיט דהודאה היא ולאו מתנה לא תימא דכהודאת בריא הויא דצריך למימר אתם עדי אלא אף על גב דלא אמר אתם עדי נמי לא מצי הדר ביה דהא אמרינן בפרק גט פשוט (דף קע"ה ע"א) בעי רבא שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר כתובו וחתומו או לא. אדם משטה בשעת מיתה או לא צריך לומר כתובו וחתומו או לא בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ויש לפרש להא דאיבעיא לן שכיב מרע שהודה הכי כלומר מי קניא הודאתו כי היכי דקניא מתנתו או דילמא מתנה הוא דתקון רבנן הודאה לא תקון. מיהו פירוש קמא דייק דהא אמרינן מקמי הא בעיא איבעיא להו מכר כל נכסיו מהו ובתריה אמרינן איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ומדבעינן קמא לענין אם עומד חוזר. בעיא בתרא נמי לענין אם עמד חוזר:

ע"ב מטלטלין כדי פרנסתו. דאף על גב דתני במתני' קרקע הוא הדין דמטלטלין הוה שיור דקרקע דמתני' לאו דוקא:

כמה מכוונן. דודאי הכי עיקר דאפילו מטלטלי הוה שיור:

קרקע תנן. דמשמע דוקא קרקע הוא דהוה שיור ולא מטלטלין. דודאי אם איתה דלא יהיב אדעתא דמיתה לא הוא משייר מטלטלין לעצמו דעבידי דמיגנבא אלא קרקע הוה משייר ומדלא שייר קרקע אע"ג דמשייר מטלטלין אדעתא דמיתה יהבינהו ועמד חוזר:

. שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. פירש שכיון שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל כל נכסיו נעשה גוף העבד עם שאר הנכסים כדבר אחד וכיון ששייר בנכסים אותו קרקע כל שהוא נעשה כאילו שייר בגוף העבד משום דלא פלגינן דיבורא והוה ליה כמי שכתב לעבדו גט חירות ואמר לו הרי את בן חורין חוץ מידך חוץ מרגלך שאינו בן חורין. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר וכו'. פירוש שיש לומר שאותו שיור בגוף העבד עצמו הוא. אבל אם לא שייר אלא כקרקע כל שהוא אף על פי שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל הנכסים פלגינן דיבורא ובנכסים שייר בגוף העבד . לא שייר: