ר"י מיגאש מח

הנערה במה שקנו ממנו שיכניס לה בנדוניא הבית הנזכר להיותה נמצאת במציאות והוא דבר קיים ואינו מחוייב במה שקנו ממנו לתת לה בנדוניי' ק' דינרים לפי שאינו מחוייב בהם להיותם מטבע ואין מטבע נקנה בחליפין וזה אפילו הם נמצאים ברשותו בעת גמר הקנין שקנו מידו וכ"ש אם לא היו לו במציאות אז הוא דבר שלא בא לעולם ואע"פ ששטרי פסיקתא אין אנו מקפידין שיהיה תנאי. הקנאה זהו דוקא אם היו במעמד דקידושין אבל אם לא היו במעמד הקידושין אינו מתחייב מהן בכלום אא"כ היו בדרכים שמועיל בהם הקנאה ואם רצה ראובן זה מבלי נדוניא אינו חייב לה תוספת על עיקר כתובה אלא כפי מה שנהגו שם במקום ההוא לכתוב למי שאינה מכנסת בנדוניי' כלום הואיל ולא התנו עמו שיכתוב לה תוספת סך קצוב והזמן שנותנין למי שקבל על עצמו לינשא ולא קבע זמן לנישואין הוא י"ב חדש למי שאינה בוגרת ושלשים יום לבוגרת כמו שאמרו נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכשם שנותנים לאשה כך נותנין לאיש ואמרו אמר רב הונא בגרה נותנין לה ל' כאלמנה: ולענין מה שטען ראובן שמחל לו אבי הנערה ק' דינרים הנזכר אם היה שהוא נתחייב בהם מעיקרא חיוב גמור לא היתה מחילתו מועלת כלום אעפ"י שהרשת אותו לפי שיכולה היא לומר אני לא הרשתי אותך אלא לתבוע לו למחול אא"כ נזכר בהרשאה שהרשת אותו למחול וליתן ולעשות כרצונו שמחילתו מחילה אם העידו עדים בזה ואם אין שם עדים אין לו למחול ולא לתת הואיל ואין הממון לו כדי שנחייב אותו בזה שבועה. וכן מה שמכר או שנתן קרקעותיו אחר זה אם הק' דינרים הנז' היה מחוייב בהם מעיקרא מה שמכר או נתן קרקעותיו אח"כ לא יועיל לו לענין גביית הק' דינרים הללו מהם לפי שעבודה קודם אבל היה מועיל אם כנסה וכתב לה כתובה להיות המכירה או המתנה קודם לכתובה. והקנין מהשכור קיים אם לא הגיע בשכרותו במה שאינו מכיר ואינו מרגיש במה שיעשה לו או עליו שאז אין הקנין כלום כמ"ש שכור מקחו מקח וממכרו ממכר כו' והעמיד זה התלמוד כשלא הגיע לשכרותו של לוט והעד אם העידו עליו בדבר מן הדברים שהוא נפסל בהם הוא פסול ועדותו בטלה. וכך הדין: סימן קלז ראובן יש לו בית קנוי לו וקנה אותו שמעון ממנו במדינת פא"ס ונתפשר עמו שיתן הדמים ללוי המורשה של ראובן שבמדינת סבת"ה והלך שמעון מפא"ס לסבת"ה ומצא הקהל טרודים בענין גביית מס כסף גלגלתא ובקשו משמעון שיפרע בעד ראובן המס שעליו מהסך שצוהו לתתו ללוי ואמר להם שמעון לא קניתי מראובן הבית ואף אם היה שקניתי הנה יש ביני ובינו תביעות על מומין שנגלו בה אמרו לו הקהל הלא כבר נאמר לנו שקבלת עליך המומין ואמר שמעון הרי הוא לעניים ופטרוהו הקהל בחשבם שאם היה שקנאה באמת לא הי' נותנה לעניים ואחר שני חדשים מכר הבית הנז' ללאה ונתאמת שהוא קנאה מראובן בפא"ס. יודיענו אדוננו שורת הדין בזה תשובה ראוי לדעת כיצד נתקיים המקח ביד שמעון בבית הנז' עם מה שעלה בדעתו ענין המומין שנגלו בה שאם היה מחמת שהוא נתרצה בה מעיקר' ומחל המומין שבה א"כ מעת שנתרצה במקח ומחל המומין מבלי שקדמה לו העמדה בדין עמו לטעון עליו בדבר המומין ושיאמרו ב"ד לבטל המקח לסבת"ה אם כן כבר נתברר שהמקח מעיקרו היה קיים שאין לנו לומר שהמקח היה בטל מעיקרו כשנתברר שהוא מקח טעות אא"כ גלה דעתו שרוצה הוא לבטל המקח להיות בלתי מוחל המומין שנגלו בו וזה לא יהיה אלא כשיתברר אותו בב"ד ויחייבו ב"ד לבטל המקח לאותו סיבה אבל כל זמן שלא טען עליו בזה בב"ד אע"פ שזכר זה חוץ לב"ד אותה זכירה שזכר אין משגיחין בה דעביד איניש דמדכר מילי דכדי חוץ לב"ד מילי דליתנהו בר סמכא ואם מעיקרא נתרצה במומין שבה וקיים המקח הנה גלה בדעתו שהמקח היה קיים מעיקרו וכיון שאמר הרי היא לעניים קנו אותה העניים כמו שאמרו בפיך זו צדקה וכ"ש אם נתברר שלא היו בה מומין כמו שעלה בדעתו או שהיו בה מומין אבל אין הדין נותן לבטל המקח לסיבתם וכיון שקנו אותה עניים נתבטל המכר שמכרה אח"כ ויש לקונה לחזור עליו מדין אחריות: ואם נתברר שהבית הי' בה מומין שלא ידע בהם שמעון כשקנה אותה מראובן ובא עמו אל ב"ד לטעון על זה וחייבו אותו בב"ד לבטל המקח ואח"כ נתפשר עמו לקיים המקח ולמחול המומין הנה מעת שבא עמו. לב"ד וחייבו ב"ד לבטל המקח איגלאי מילתא למפרע שהמקח היה בטל מעיקרו ושהבית הנז' לא היה קנוי לשמעון זה בעת שאמר. הרי היא לעניים והיה מה שנתפשר עמו אח"כ מקיום המקח ומחילת המומין כאלו היא קנייה מחודשת אחר הראשונה ואינו מתחייב בכלום ממה שאמר הרי היא לעניים לפי שאינו יכול להקדיש דבר שלא בא לרשותו ולא היה עדיין קניינו. וכך הדין: ומה שאמרו מי שהלך למד"ה ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה. רצה בזה שאינה חייבת עתה כשתובעת מב"ד שיפסקו לה מזונות מנכסי בעלה להשבע שלא הניח לה בעלה מזונות אלא ראוי שיאמינה אותה ב"ד בזה ויפסקו לה מזונות מנכסי בעלה וכשאירע שנפטר הבעל אח"כ ונתבררה מדעתו ותבעה מב"ד שיגבו אותה כתובתה מנכסי בעלה שאין להם מן הדין לעשות זה אלא אחר שתשבע שלא גבתה כלום מהכתובה ולא אתפסה בעלה צררי אז תכלול בשבועה שהמזונות שלקחה ע"פ ב"ד קודם לזה לא לקחה אלא כדין ושבעלה לא הניח לה מזונות ואדמון חולק עליו שאין לב"ד לפסוק לה מזונות אלא אחר שיתברר שבעלה לא הניח לה מזונות שאין זה מתברר אלא בשבועתה והיה לפי זה פירוש בתחלה בעת שהיא תובעת מב"ד שיפסקו לה מזונות בחיי בעלה מנכסי בעלה ופירו' בסוף בעת שהיא תובעת מב"ד שיגבה אותה כתובתה מנכסי בעלה לאחר מיתת בעלה: סימן קלח השותפות בריוח החנות לא יתקיים בדברים אלא בקנין וכל זמן שלא קנו משניהם על זה לא נתקיימה ביניהם בו שותפות וכל מי שרצה לחזור בו מהם חוזר. ולענין הזהב ששלח שמעון עם ראובן למדינת אלמכי"ה להחליפו וקנה בו סחורה ועכב אותו בידו זמן מרובה להסתחר בו אין לשמעון בריוח כלום לפי שמעת שהוציאו במה שלא צוה לו בו שמעון חזר להיות אצלו במלוה והוא באחריותו והריוח הבא ממנו לו וההפסד והאונסין עליו וכך הדין: סימן קלט שאלה ראובן ושמעון ולוי אחים ונשאו שמעון ולוי שתי אחיות וראובן הגדול נשוי נכרית ומת לוי ונפלה אשתו לפני ראובן והוא גדול בשנים ולו אשה ובנים והם מפחידים את היבמה בכל מיני פחד וראובן אינו רוצה ליקח אותה אלא כדי להנקם ממנה והמת לא הניח