שו"ת תעלומות לב חלק ג לח

חדשה נשמע דאפי' בכה"ג מצא הבעל להכחישה. דכבר ביארנו כל זאת לעיל והוכחנו דהבעל נאמן בכ"ג ומתבאר הכי מדברי הרמב"ם גופיה דבהלכה ט"ז כתב הרמב"ם ז"ל דבאומר אינו בכו וגם ממזר הוא הוי ממזר ודאי ושם לא כתב דאם האשה טענה מגו"ע דהיא נאמנת דלא שייכא הך הלכתא גבי אמירת האב שברור לו שממזר הוא ושמישראל הפסול לה נתעברה ואחר עדותו הברורה שוב ליכא מקום לשום טענה כי האב נאמן מה"ת אבל בהל' י"ט האב הפוסל את בנו באמירתו שאינו בנו לבד. הרי הניח מקום לאמו לומר דמגוע"נ שהרי לא סתם הפתח בפניה ואינו יכול להכחישה בדבריה ר"ל שאין באמירתו שאינו בנו יכול להכחיש דבריה שאמרה מגו"ע שהרי היא ג"כ אינה סותרת דבריו ואמת הוא שאינו בנו כטענת האב אכן הוא מגו"ע כטענת האם. ומשו"ה נאמנת דמגו"ע היא מעוברת והולד כשר על פיה אבל אם האב יכול להכחישה גם בזה אחר שטענה מבו"ע נתעברה וחוזר לפרש דבריו שאינו בנו וברור לו שמפסול לה היא מעוברת פשיטא ופשיטא דגם בזה נאמן דהיינו הך דהלכה ט"ז דכל שהאב ברור לו הדבר אין האם ולא זולתו נאמני' נגדו: ומצאתי הדבר מפורש בדברי הריטב"א הב"ד הרב הנמקי פ' אלמנה לכ"ג על סוגייא דארוסה שעיברה שכתב וז"ל כללא דמילתא שניהם שותקים ס' ממזר ואם הוא טוען בבריא שהוא כשר כשר אע"פ שמכחישתו היא טוענת בבריא שהוא כשר והוא שותק כשר הוא טוען בבריא שהוא ממזר הר"ז ממזר אע"פ שמכחישתו היא טוענת בבריא שהוא ממזר אינה נאמנת אע"פ שהוא שותק והולד ספק ממזר וה"מ בארוסה או כאשת איש עכ"ל הרי שהאב נאמן לפסול את בנו בבריא אע"פ שמכחישתו ואין הפרש בין אם בדבריו סותם הפתח תחילה ואומר בעדותו שהוא ממזר ודאי ובין אם אחר שטענה מגו"ע חוזר להכחיש טענתה שאמרה מגו"ע ואומר שבכור לו שהיא משתקת בודאי דהוא הנאמן דאין הפרש בין קדימה לאיחור וזה פשוט וברור (ומדברי הנמקי הנ"ל י"ל ע"ד הרמ"א בסי' ד' סעיף כ"ט שעל מ"ש מרן שאין האם נאמנת לפסול את בנה ולומר שאינו מבעלה ציין הרמ"א ע"ז שיש אומרים שה"ד באשה נשואה אבל בארוסה אע"פ שהארוס מכחישה ואומר שהוא תליה בפלוגתא די"א דהוי ס' ממזר וי"א דכשר ושני הסברות הם מדברי הנמק"י והרואה יראה דדברי הנמק"י קראי בחייל דדין אחד בנשואה ובארוסה ועל ס' הי"א דהוי ס' ממזר שהוא הפך סברת הריטב"א שהביא הנמק"י גופיה כבר נתעורר בזה הרב חלקת מחוקק ואין כאן מקום להאריך): שוב ראיתי להגאון החק"ל זצוק"ל שם בסי' ג' ובסי' ד' שנשאל על נדונות אחרים בענין ממזרות וחזר וחזק דבריו הראשונים והוסיף עליהם נופך הכי אמר מר בדף ע"ז ע"ד וז"ל ואכתי יש מקום לבע"ד לומר דבנדו"ד אין הולד ממזר והוא מדברי הה"מ בפט"ו מה' אי"ב וכו' אבל הטור והש"ע כתבו דהוי ממזר ודאי וכתב הב"ש דחולקים הטור וכו' אלא דאפי"ה יש לדון בנדו"ד דהוי ממזר ודאי שהרי כתב הרב גו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט בשם הרב דרכי נועם דהאידנא בכל המקומות לא ניידי מדברי מרן בש"ע אפי' שהם נגד דברי הרמב"ם וכו' וכשאני לעצמי כבר עמדתי על זה בתשובה אחרת והעליתי שאין כאן מחלוקת וגם דעת הרמב"ם הוא דהוי ממזר ודאי יעו"ש והכי העלה להלכה ולמעשה בכדוכותיו האחרים דף ב' ופ' ד' לך לא ראה: ומדב"ק למדנו דגם אי נימא דאיכא פלוגתא בפי' דברי הרמב"ם אי ממזר ודאי קאמר או ס' ממזר הרי מרן דאתכא דידיה סמכינן הרי הכריע ופסק דהוי ממזר ודאי כמ"ש מרן בסי' ד' ד' סעיף כ"ט אלא שגם דברי הרמב"ם מוכרחים להיות פירושם דממזר ודאי קאמר מכח כל מה שכתבנו לעיל ושורש הדבר אשר ממנו יצא תחילת הפירוש דדברי הרמב"ם ס' ממזר קאמר הם דברי הה"מ בה' י"ט וכבר הגאון החק"ל ישב דבריו ברחבה דכל מ"ש במקומו והב"ש נמשך אחר שטחיות דברי הה"מ וסבר מר דס' ממזר קאמר וע"ז בחלקות ישית בין הרמב"ם והטור וכעת הנה ראינו שהכל בא על מקומו בשלום וכלהו מרנן ורבנן ס"ל דהאומר אינו בנו הוי ממזר ודאי: וכן בקדש חזיתי להגאון ר"ע איגר ז"ל בח"א בתשו' סי' ק"ו שתמה מאד על הרב ב"ש דמכח דקדוק קטן שם פלוגתא בין הטור והרמב"ם ללא צורך והוא ז"ל פירש כמ"ש הרמב"ם ה"ז בחזקת ממזר על ממזר ודאי קאמר וכדרך שפי' הגאון החק"ל בשינוי קצת ועוד הוסיף לבאר כמ"ש הטור והרמב"ם דאם אמרה מגוי ועבד נתעברתי דכשר היינו דוקא היכא דאיכא למתלי בהכי אבל אי ליכא למתלי בגו"ע לעולם הוי הולד ממזר ודאי יעו"ש בד"ק: זאת תורת העולה מכל האמור ומדובר דכולהו רבנן סברי דדעת הרמב"ם ז"ל באומר אינו בנו ממזר ודאי הוי וכמעט יחידי הוא בדבר הרב ב"ש ז"ל בדבר ומה גם אפילו אי נימא דהוי פלוגתא בדברי הרמב"ם הרי מרן ז"ל בשלחנו הטהור הכריע כדעת הרמב"ם ממזר ודאי קאמר וכדכתב החק"ל משום הרב גו"ר ז"ל וכן עבד עובדא הגאון החק"ל בנדונותיו ודן אותם לממזרים ודאים וכמש"ל ואם כן זכינו לדין שאם האב טוען אינו בנו ואם הולד שותקת ולא טענה דמגוי ועבד נתעברה הרי הולד ממזר ע"פ מאמר אביו ואם טענה דמגוי ועבד נתעברה והאב לא הכחישה הוי הולד כשר ע"פ דיבורה ודוקה אם אינה למתלי בגוי אבל אם לא הוי ממזר ודאי דהא ליכא למתלי ואם האם מתה בשעה שהאב טוען אינו בנו לבד הוי ס' ממזר משום דאיכה למימר שמא אם היתה לפנינו היתה טוענת כן ומשום ספק זה הרי הולד ס' ממזר וזה מיצוי ההלכה מכל מאי דשקו"ט וממה שראיתי בדברי רבנן הפוסקים אשר הבאתי דבריהם לעיל: עכ"פ לכל הדברות ולכל האמירות זאת לא עלתה על לב ולא תעלה לומר דנדון כזה שהאב טוען אינו ממנו והאם אשר היתה בעודנה בחיים הודית למוהל שאמת בדברי האב שאינו בנו ושהיא מעוברת מישראל החשודה עמו ופלוני הכהן הוא. שאחר כל אלה נא' לה שהיא אינה נאמנ' בדבריה ונטעון אנן דמגו"ע היא מעוברת מה שלא טענה היא להכשירו וכל משענתינו בזה על קנה רצון חצי עדות שבורה ונפולה ורעועה של עד אחד שמעיד ששמע דגוי נתעברה עם דליכא למתלי בגוי כאשר מבואר בהקב"ע והעד הזה בעצמו חזר וסתר דבריו תכ"ד ששמע ג"כ