ביאור יש"ר על התורה, במדבר ט:ז

למה נגרע, למה נהיה גרועים וקלים מערך כל עדת ישראל שלא להקריב קרבן כמוהם:

לבלתי הקריב את קרבן ה', לא אמרו לבלתי אכול, כי יודעים היו שאין טמא רשאי לאכול מן הזבחים, רק עיקר טענתם היה על ההקרבה, כי אעפ"י שטומאתם תמנע אותם מלאכול בקדשים, אין ראוי שימנעו מלהקריבו ע"י איש טהור למען לא יהיה להם גרעון ובושה כאילו הם ערלים ובני נכר:

במעדו, ולא שאלו ממנו שירשה אותם לעשות הפסח אחר עבור ימי טהרתן, כי כבר שמעו הצווי מפי הגבורה ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, וחשבו שאם עבר יומו בטל קרבנו, לכן שאלו לעשותו באותו היום:

בתוך בני ישראל, כונתם לומר שלא היו כמצורע המשולח מג' מחנות גם לא כזב המשולח משתים, אבל היתה טומאתם יותר קלה מהם, כי היו טמאי מת שאינם משולחים אלא ממחנה שכינה, וכמו שהם בהיותם טמאים מותרים לישב בתוך בני ישראל כן היה ראוי שיתקרב קרבנם עם שאר קרבנות ישראל: