ביאור יש"ר על התורה, במדבר ט:ג

בארבעה עשר אע"פי שאמר במועדו חזר וביאר מהו המועד שלו שהוא בי"ד דוקא, ואם יארע להם איזה עכוב לא יוכלו לאחר לעשותו ביום אחר בחדש ההוא, ולזה באו האנשים הטמאים ואמרו למשה למה נגרע וכו' במועדו, כמו שנפרש בסמוך:

ככל חקתיו, אלו מצות שבגופו שה תמים זכר בן שנה וכו':

וככל משפטיו, אלו המצות הנהוגות בו בעשייתו שיהיה צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו ושלא יותירו וכו', וא"א לפרש על מצות אכילת מצה וביעור החמץ, שהרי גם בפסח שני כתוב ככל חקת הפסח תעשו אותו, ואחז"ל מצה וחמץ עמו בבית, אלא לא דיבר כאן הכתוב כלל בענין אכילת המצה וביעור החמץ וחג המצות שבעה לפי שהן חובת הגוף הנוהגות בכל מקום, וכבר נאמר בהם לדורותיכם חקת עולם, ואין ספק שנהגו בם כל ימי היותם במדבר אע"פי שלא עשו הפסח:

תעשו אתו, חזר וכפל תעשו אותו לרבות דיני האכילה שאינן באותו היום הנזכר בכתוב, כי בלילה שאחריו יאכל כמפורש בפרשת בא, וכן בפסח שני אמר על מצות ומרורים יאכלוהו, טעמו יאכלוהו בעת הראוי לאכילה שהוא בלילה, כי סמך על המפורש במקום אחר: