ביאור יש"ר על התורה, במדבר ו:ב

כי יפלא, לשון הפלאה וזרות, ויבוא לשון זה אצל הנדר היוצא ממנהג שאר הנדרים, ודומה לו והפלה ה' את מכותך (דברים כ"ח כ"ט) בעבור הפלגת המכה וזרותה, אף כאן מפליא לנדור דבר זר שלא כנהוג, כי דרך הנודרים לנדור קרבן או כסף וזהב לבדק הבית וזה נודר להפריש עצמו מן איזה דבר:

לנדר נדר נזיר, שידור להיות נזיר, כי נזיר הוא תואר השם, ונקרא כן לפי שמתרחק מן המותרות, והוא מגזרת וינזרו שהוא לשון רחוק:

להזיר לה', להזיר את עצמו מן המותרות לכבוד ה' ועבודתו, והנה יש דברים הרבה שיוכל אדם להפריש עצמו מהן, הן מיני אכילה ושתיה ותענוג ומלבושים ושינה וכדומה, שעל כולן נאמר לאסור אסר על נפשו (לקמן ל' ג') ושם אפרשנו, ובכלן בא החיוב לעשות ככל היוצא מפיו, אבל אין באחד מהן מי שיקרא קדוש לאלהיו רק מי שיזיר עצמו מן היין ומן התגלחת טומאת מת, ולזה אמר כאן כי יפליא וכו' להזיר לה', כלומר מי שרוצה להפליג בפרישות וכל חפצו להתדבק בה', יזיר עצמו משלשת דברים הללו ואז יקרא קדוש, וטעם יתרון הקדושה שיש באלה הדברים הוא מן התעלומות שאין בנו כח לבא עד תכליתן, רק הכתוב יודיענו שההפרשה מן היין ומן התגלחת ומן טומאת מת היא הקדושה האמיתית, ואין כן ההפרשה משאר הדברים: