ביאור יש"ר על התורה, במדבר ה:טו

והביא האיש את אשתו, לפי שהיא אסורה צו עד שתבדק במי המרים, לכן חייב האיש להביא אותה אל הכהן אפי' בעל כרחה, כדי שיבדוק אותה:

את קרבנה עליה, בעבורה, כי הוא אינו חוטא בדבר שיתחייב קרבן, אלא שעכ"ז יביא הוא במקומה:

קמח, שלא יהיה מסולת:

שערים, ולא חטים:

לא יצק עליו שמן, שלא יהיה קרבנה מהודר, ומפרש הטעם:

כי מנחת קנאת הוא, כנוי הוא מוסב על הקרבן שזכר למעלה, ואמר שצריך להיות בלא שמן ולבונה, לפי שהוא מנחת קנאות, ואמרו חז"ל שתי קנאות קנאת המקום וקנאת הבעל:

מזכרת עון, שאר המנחות נקראים גם כן מנחת זכרון לפי שמזכירים זכות המקריב לטובה לפני ה', אבל זו הפך מהם שהיא מזכרת עון המקריב אותה: