ביאור יש"ר על התורה, במדבר כז:יב

עלה, בעבור שצוהו על חלוקת הארץ הודיעו כי לא על ידו תחלק, ושקרובה מיתתו לבא קודם שיעברו ישראל את הירדן, אבל לא צוהו לעלות עתה אל ההר כדי שימות שמה מיד, כי עדיין היה צריך לעשות מלחמת מדין כמ"ש נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ועוד באו אח"ז בפ' מסעי מצות מחודשות בענין כבוש הארץ ונחלתה והמנחילים אותה וערי המקלט וערי הלוים, וכל זה יוכיח שלא בא הצווי עתה שימות מיד, אלא הוא צווי על ראית הארץ, והודיעו שרק מנגד יוכל לראות את הארץ, ולכן תשבע עינו לראותה יום יום כל מה שיוכל, כי אין אחר הראיה כלום, אלא המיתה, וזהו שכפל הלשון ואמר וראיתה אותם ונאספת:

הר העברים שם ההר הזה הר נבו, כמפורש בס' האזינו ובזאת הברכה, וקראו אותו הר העברים מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען, כאשר אמר כאן אשר על פני ירחו, ושם עברו את הירדן: