ביאור יש"ר על התורה, במדבר כד:כא

וירא את הקיני, לפי שהיה עומד על ראש הפעור לראות משם את ישראל, ראה בתוכם גם את יתרו עם משפחתו, כמו שמצאנו שבא אל משה המדברה, ואמר לו משה אל נא תעזוב אותנו וכו' (לעיל י' כ"ט), וכפי מה שפירשנו שם נתרצה ללכת עמו:

איתן מושבך, מלת איתן הונחה בעצם על היסודות שנבראו בתחילת הבריאה שנאמר והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו' ב'), והושאלה אל המקומות שלא נעשית בהם מלאכה לפי שנשארו כמו שנבראו, כגון אל נחל איתן (דברים כ"א ד'), שהיא קרקע בתולה שלא נחרשה כמו שמפרש סוף הפסוק אשר לא יעבד בו ולא יזרע, ולפי שיש בטבע היסודות כוחות טבעיות שהושמו בהן בתחילת הבריאה, לכן נופל שם איתן אל כל דבר חזק כשהחוזק בא אליו בטבעו ולא ע"י בני אדם, וכן כאן איתן מושבך, פירושו מושב חזק ותקיף בטבעו, לא על ידי חומה גבוהה דלתים ובריח הנעשים בידי אדם, אלא ע"י צורים גבוהים, וכיפים המסבבים מקום מושבו וסוגרים בעד האויב שלא יבא שם, וכן מוכיח סוף הפסוק ושים בסלע קנך, שמושבו הוא מקום מבצר בעבור הסלעים אשר סביביו, וענין הכתוב הוא עצה שנותן בלעם למשפחת יתרו שיסור ויתרחק מעמלק פן יספה עמו, וישים בסלע מושבו עם ישראל תמיד, וכן כתוב ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וכו' (שופטים א' ט"ז), ובמלחמת עמלק כתוב ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך עמלקי וכו' ויסר קיני מתוך עמלק (ש"א ט"ו ו'), וטעם העצה הזאת מפרש בפסוק הסמוך:

קינך מושבך, והוא לשון נופל על לשון, לפי שדבר אל הקני אמר קנך: