ביאור יש"ר על התורה, במדבר כד:י

ויחר אף בלק אל בלעם, כמו בבלעם, ועתה עלתה חמתו באפו על שראה עצמו מקולל מפי בלעם תחת שהיה רוצה שיקוללו שונאיו, ולכן צעק חמס על בלעם שרמה אותו והתעלל בו:

ויספק את כפיו, הכה זו על זו באף ובחמה:

לקב איבי, כל כונתי היתה לקללם, ולזה שלחתי לקרוא לך, ואם לא היה בכחך למלאות שאלתי למה הלכת אלי, וא"ת שאין אתה יכול לומר אלא מה שישים האל בפיך, למה לא הגדת זאת למלאכים ששלחתי אליך כי מדבריך שאמרת לא אוכל לעבור וכו' לעשות קטנה או גדולה, הייתי סבור שעל ההליכה אמרת זאת, וכשהשכמת בבקר והלכת עם עבדי מבלי להגיד להם מה דבר ה', חשבתי שיש בכחך לקללם אבל עתה אני רואה שרמיתני בדבריך: