ביאור יש"ר על התורה, במדבר כב:ד

אל זקני מדין, ולהלן קראם מלכי מדין שנאמר ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וכו' (לקמן ל"א א'), ובמקום אחר קוראם נשיאים גם נסיכי סיחן, שנאמר ואת נשיאי מדין את אוי וכו' נסיכי סיחון יושבי הארץ (יהושע י"ג כ"א), ויתכן שהיה סיחון גבוה עליהם ורודה גם בכל ארץ מדין, וחמשת המלכים הנזכרים בפרשת מטות מלכו כל אחד במחוז ופלך מפלכי מדין, והפלך ההוא נהוג על פיו לבד אבל המדינה הכוללת שהיא מדין נהוגה בעצת סיחון, ולכן בבחינת הממשלה הכוללת לא יקראו כ"א נשיאים או נסיכים או זקנים, ובבחינת החלקים מחלקי מדין הנתונים תחת ממשלתם הפרטית יקראו מלכי מדין:

עתה ילחכו הקהל לפי שהיה ירא מואב לצאת לבדו נגד ישראל, ביקש לעורר את מדין שיתחברו אליו במלחמה זו, והיתה טענתו שאם יניחו את ישראל לעבור סמוך לגבולם, אע"פי שלא ילחמו נגדם הנה ישחיתו את כל הערים אשר סביבותיהם, הן באכלם את כל תבואות השדה הן בשלילת הערים ובחרבנן, לכן ראוי למדינים השכלים שיסייעו את מואב, אבל שקר היתה הטענה הזאת כי היה לישראל המן וכל שאר צרכיהם, ולא יזיקו לשכניהם בעברם סמוך לגבולם:

ילחכו, ענינו לשון קינוח, וכמהו בתלמוד בר מלחך פינכי פירש שמקנח הקערות עד שלא ישאר רושם מאכל:

כלחך השור, כמו שהשור בעברו אצל השדות מקנח ואוכל את כל ירק עשב אשר סביב התבואה, כן ישראל ישמידו את הערים הסמוכות לגבולינו:

בעת ההוא, ארז"ל שלא היה אלא נסוך, ומשנהרג סיחון המליכוהו בעת ההוא, שגרמה לו השעה: