ביאור יש"ר על התורה, במדבר יט:כא

ומזה מי הנדה, אמרו חז"ל (במס' נדה דף ט') שהמזה טהור, ונפקא להו מדכתיב והזה הטהור על הטמא, משמע אף לאחר ההזאה הוא טהור, וכן מוכח שהרי אמר והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם, ואם היה המזה טמא, היה צריך כהן לאהל וכהן אחר לכל כלי וכהן אחר לכל נפש אשר היה שם, לכן אחז"ל מאי מזה נושא, ללמד שהנושא מי הנדה טמא טומאה חמורה לטמא הבגדים שעליו, משא"כ בנוגע שאמר יטמא עד הערב ולא נאמר בו כבוס בגדים, ומה שהוציאו הכתוב בלשון מזה לומר שאין מטמאין עד שיהיה בהן שיעור הזאה, וזהו דקדוק הכתוב שאמר ומזה מי הנדה, ולא אמר במי הנדה או ממי הנדה, לפי שהמזה הטובל במי הנדה וזורק מהם הוא טהור, אבל המזה את כל מי הנדה, שהוא נושא שיעור הזאה, טמא טומאת בגדים: