ביאור יש"ר על התורה, במדבר יט:טז

אשר יגע על פני השדה, שאין שם דבר המאהיל, אינו מטמא עד שיגע בדבר הטמא עצמו

בחלל חרב, שנעשה חלל ע"י חרב, והוא הדין בחלל אבן או אגרוף כי דבר הכתוב בהוה, וחז"ל עשו בו מדרש מפני יתורו לומר שהחרב כחלל, שגם החרב נעשה אבי אבות לטומאה כמת עצמו והוא מטמא במגע טומאת שבעה כמת, אבל אינו מטמא באהל ואף בטומאת מגע אינו מטמא אדם להצריכו הזאה ג' וז' אלא המת עצמו ולא החרב:

או במת, שמת מעצמו בלי מעשה אדם:

או בקבר, של אדם: