ביאור יש"ר על התורה, במדבר יט:יא

הנגע במת, אחר שהשלים לצוות על מעשה הפרה ביאר מי הוא צריך להטהר במי הנדה, ואמר שהנוגע באדם מת, הוא יתחטא בו וכו'

לכל נפש אדם, יהודי או גוי, כי גם מתי גוים מטמאים במגע כמו שאמר בפרשת מטות ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הורג נפש וכו', אלא שאינם מטמאים באהל כמתי ישראל:

אדם, ולא נפש בהמה שאין טומאתה צריכה הזאה שלישי ושביעי:

וטמא שבעת ימים, יהיה טמא, כי הוא פועל עבר והוי"ו מהפכו לעתיד, ולפי זה הוא תשובת התנאי ובא להודיע דין טומאת שבעה לטמא מת, שלא נתפרש עדיין בתורה, כי רק במצורע צוה שיטמא שבעת ימים, והייתי אומר דוקא מצורע החמור טמא טומאת ז' אבל טמא מת הקל ממנו לא יהיה כן, ת"ל וטמא שבעת ימים: