ביאור יש"ר על התורה, במדבר יז:ב

אמר אל אלעזר בן אהרן, מפני שעיקר המחלוקת על אהרן היתה, לכן לא צוה ית' שיעשה זה אהרן בעצמו פן יחשבו הרואים שהיה עושה כן להוסיף על קלון קרח ועדתו להיותו שונאו, אבל צוה למשה שיאמר לאלעזר שהוא יעשה כן:

מבין השרפה, כי החמשים ומאתים איש שנשרפו היו לאפר ברגע אחד, ובתוך השרפה ההיא דהיינו בתוך האפר נשארו המחתות עם האש שעליהן:

זרה הלאה, צווי במקום עתיד, כי הדבור היה למשה שיצוה לאלעזר לעשות כן, וכן אמר וירם בלשון עתיד:

כי קדשו, שבעל המתתות, ואין פירושו שהמחתות בעצמם קדש הם בעבור כוונת המקריבים להקדישם, שהרי האנשים האלה היו חטאים בנפשותם כמו שאמר בסמוך, ובהיות מחשבתם רעה איך יהיה הפועל קדוש, גם הכתוב לא אמר כי קדושים הם, אלא מאחר שמשה צוה אותם ואמר וקחו איש מחתתו וכוונת משה היתה בלי ספק להקריבם לה', הנה מצד הצווי הזה הנם קדושים, וראוי שתהיינה באהל מועד לעולם: