ביאור יש"ר על התורה, במדבר יז:יא

קח את המחתה, בה"א הידיעה, אולי היתה המחתה עצמה שהקריב בה הקטורת ביום שלפניו:

אש מעל המזבח, ולא אש הדיוט בעבור קדושת הקטורת:

ושים קטרת, ממין הקטורת הקרבה בכל יום, והודיע בזה שהקטורת הממיתה כשאינם כהנים היא הנותנת חיים ביד אהרן לדעת שהוא ראוי לעבודה ולא הזרים:

והולך מהרה אל העדה, מלת והולך מבנין הפעיל וחסר הפעול שהוא המחתה עם האש והקטורת, והנה אע"פי שאמר להם השם הרמו מתוך העדה, לא נמנע אהרן מלבא בתוכם ולא משה מלזרזו, כי ראה כי כלתה אליהם הרעה מאת ה', ואם לא יכפר עליהם ימותו כלם כרגע, וחשב שמאמר הרמו מתוך וכו' היה כמו עצה שיתרחקו משם לכבודם ולא צווי ממש, והם באהבתם את העם עם כל סרחונם לא חשו לכבוד עצמם ונשתדלו להצילם:

וכפר עליהם, לפי שחטאם היה במה שהיו מערערים על כהונת אהרן לכן רצה שאהרן עצמו יכפר עליהם כדי שיראו שהוא אינו חפץ במיתתם אע"פי שדברו נגדו:

כי יצא הקצף צריך אתה למהר ולרוץ שם כי כבר יצא הקצף מלפני ה', שהרי אנו רואים שהחל הנגף: