ביאור יש"ר על התורה, במדבר יד:לד

במספר הימים, לפי מספר הימים, שהיו ארבעים יום:

אשר תרתם, אשר תרו על פיכם

יום לשנה, כל יום מהארבעים יחשב לכם לשנה לענין העונש:

תשאו את עונתיכם, את עונש עונותיכם, והנה העונש הזה לא היה מיתה טבעית אלא דומה למיתת המרגלים עצמן שמתו במגפה, כמו שמפורש בתהלים ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה, שאמר בבהלה, בה"א הידיעה להורות על אותה הבהלה שמתו בה המרגלים פתאום ולפי שלא היה כובד עונם שוה כי קצתם היו מסופקים בדבר ה' וקצתן כחשו בו לגמרי, מהם מדברים נאצות גדולות ומהם בושו לומר בפה מה שהיה בלבם אבל בקרבם חשבו הוות, לכן בא גם עונשם בהדרגה, כי החוטאים ביותר מתו בשנה ראשונה, ואחרים שלא חטאו כ"כ או שהיה בהם איזה זכות מלפנים מתו בשנייה ובשלשית וכו' עד שנת הארבעים, הכל לפי גודל עונם:

את תנואתי, לשון הסרה וכן ולמה תניאון את לב בני ישראל (לקמן ל"ב ז') להסיר אותם ממחשבתם, אף כאן וידעתם את תנואתי פירושו על ידי שאביא אתכם במשפט תדעו ותכירו הסרת מחשבתי והשגחתי מכם, וכדרך שאמר אליהם משה בסמוך אל תעלו כי אין ה' בקרבכם: