ביאור יש"ר על התורה, במדבר יד:יט

סלח נא, ענין הסליחה היא הנחת העונש, והענין שיאריך להם כגודל חסדו ויפרע מהם מעט מעט, כמו שמפרש והולך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה, וידוע שלא מחל להם עון העגל לגמרי שהרי אמר שם וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, אף כאן שלא יענישם בבת אחת אלא לאט לאט:

נשאתה לעם הזה, את עונו:

לעם הזה, ששה פעמים זכר משה בתפילתו את בני ישראל ותמיד קראם העם הזה, ולא אמר עמך ונחלתך כמו בתפילתו על העגל, וזו ראיה למה שאמרנו כי ראה משה בעצמו שאין ראוי לרחם עליהם, כי כבר פרקו עול מלכות שמים מעליהם ואינם עוד עם ה' ונחלתו, ורק התפלל שימיתם יום לשנה יום לשנה כדי שלא יתחלל שמו ית' בין הגוים, אבל בעון העגל לא מרדו בה' אלא עברו על מצותו שלא לעשות פסל ומסכה כמו שביארנו שם, ולכן קראם שם עם ה' ונחלתו:

ועד הנה ועד המקום הזה: