ביאור יש"ר על התורה, במדבר יג:ל

ויהס כלב את העם אל משה, השתיק את העם שישמעו אל משה, כי בראותו כונת המרגלים לדבר בגנות הארץ וכבר התחיל העם להתלונן כדרכו, וראה שהיה משה פונה עצמו אליהם כאילו בדעתו לדבר עמם ולחזקם בה', אלא שהם היו כ"כ צועקים ומתלוננים שלא היו נוטים אזן לשמוע דבריו, השתיק את העם כדי שישמעו דברי משה, והעם חשבו שכלב ידבר כאחד מן המרגלים לכן שמעו אליו ושתקו, ואז אמר להם:

עלה נעלה וירשנו אתה, אעפ"י שהעמלקי יושב בנגב, והחתי בהר וכו' הנה אנחנו בכחנו ובגבורתנו נעלה אליהם בעל כרחם, ולא די שנעלה אליהם אלא גם נכבוש את כל הארץ מידם אע"פי שהם חזקים ועריהם בצורות, כי גם לנו כח ויכולת ללחום בם ויכול נוכל לארץ ההיא והנה כלב לא רצה לזכור יכולת השם ונפלאותיו, כי זה היה ראוי למשה לומר אותו, וכן עשה משה אע"פי שלא נזכר כאן בפירוש, שהרי במשנה תורה כתוב ואומר אליכם וכו' לא תערצון וכו' ה' אלהיכם ההולך לפניכם וכו' ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו':