ביאור יש"ר על התורה, במדבר יא:לב

הממעיט אם עשרה חמרים, מרוב תאוה אספו ממנו כל אחד מאסף גדול על ימים רבים עד שאפילו הממעיט באסיפתו מחמת עצלה או חסרון בריאות גופו אסף עשרה חמרים, ואכלו ממנו בכל יום לשבעה, שנאמר ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם, הרי שהשם מלא כל תאותם, כי אולי לא הביא רבוי מופלג והיה מגיע לכל אחד רק מעט ממנו, היה אפשר ללמד עליהם זכות שאכלו ממנו יום יום רק מעט ולכן לא ישביעו תאותם אפילו באכלם אותו שנה תמימה, כדרך שאם לא יאכל האדם רק טעימה בעלמא יתאוה אליו זמן רב ולא יקוץ בו, אבל עתה שעלה מאד, הביא להם כל תאותם, שבכל סעודה אכלו וישבעו מאד:

וישטחו ויפרשו כמו שטחתי אליך כפי והענין שהיו שוטחים הבשר כדי שלא יסרח ויספיק להם לזמן רב: