ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ז:כו

וכל דם לא תאכלו, לפי שבפרשת ויקרא סתם ואמר כל חלב וכל דם לא תאכלו, וחזר ופירש כאן שאין איסור חלב נוהג רק בבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה', הייתי אומר שכן הדין בדם, שלא יהיה אסור רק שור כשב ועז, ומותר בחיה ובעוף, על כן פירש וכל דם לא תאכלו יהיה מאיזה מין שיהיה, בין טהורה בין טמאה, בין חיה ועוף, בכולן יש כרת לאוכליו:

לעוף ולבהמה, פרט לדם דגים וחגבים טהורים שמותר באכילה, ופרט לדם שקצים ורמשים שאין בהם משום אסור דם, ולמ"ד של לעוף ולבהמה כמו לכל כליו תעשה נחושת (שמות כ"ז ג'), והוא לכלל שאחרי הפרט או לפרט שאחרי הכלל: