ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ז:כד

וחלב נבלה, מתה מאליה או נתנבלה בשחיטה:

טרפה, שנטרפה מחיה ואינה יכולה להבריא, או שיש בה חולי שבודאי תמות:

יעשה לכל מלאכה, גה חלב כשרה מותר למלאכה, אבל זכר חלב נבלה וטרפה לבד, כי באותו הדור לא הותר להן בשר תאוה ולפי שהיו צריכין להקריב הכל שלמים, אין חלב שיעשה למלאכה בבהמה, רק חלב נבלה וטרפה, ואמרה תורה שאע"פי שאין חלבם קרב אכול לא תאכלוהו, אבל לדורות שהותר בשר תאוה, שוין כשר וטרפה, שהחלב אסור באכילה ומותר במלאכה:

ואכל לא תאכלהו, הוצרך להאמר, שלא יעלה על הדעת שאין אסור חלב רק בבהמת קדשים שמקריבין ממנה החלב לה', וא"כ לדורות יהיה חלב חולין מותר, לכן סמך לו דין חלב נבלה וטרפה, שאע"פי שגם במדבר אינו למזבח, יש אסור כרת באכילתו, וממנו נשמע לחלב חולין ולדורות: