ביאור יש"ר על התורה, ויקרא ו:ג

ולבש הכהן, הפסיק הענין בתרומת הדשן, לפי שרצה לדבר על עריכת אש המערכה בבקר בבקר, ותרומת הדשן קודמת למערכה גדולה, ואח"כ חוזר לענין הראשון, והאש על המזבח וכו':

ולבש הכהן מדו בד, הכהן שעלה עליו הגורל לתרום הדשן ילבש מדו, שהיא הכתונת, וקראה מדו לפי שעשויה כפי מדת גופו:

בד, של בוץ, והם קני הפשתן שהן גדלין בדים:

ומכנסי בד, זכר שתי אלה שהם על בשרו והייתי חושב שלא ילבשם כשעוסק בדשן שלא ילכלך בגדי קדש, לכן אמר שילבשם, וכל שכן המצנפת ואבנט:

אצל המזבח, במזרחו של כבש