ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כו:לג

אזרה, אפזר מעט בגוי זה מעט בגוי אחר:

והריקתי אחריכם חרב, כשתבואו בגוים לא ירחמו עליכם, כמנהג בני אדם שלא יקנאו במדוכאים ויחמלו עליהם, אלא אריק אחריכם חרב תמיד תהיה חרב שלופה מתערה הולכת אחריכם, שבכל מקום שתבואו יעלילו עליכם ויהרגו אתכם:

והיתה ארצכם שממה, למעלה אמר ונתתי את עריכם חרבה, והייתי אומר שהאויבים יחריבוה, לכן הוסיף והשמותי אני את הארץ, שיצו עליה השם חרבן ושממון כמבואר בפרשת נצבים, ועדיין הייתי סבור שכל זה לפי שעה להודיע לכל העמים כי קנאת ה' צבאות תעשה זאת אבל לאחר דורות רבים שכבר יהיה בגלות, תשוב הארץ לקדמותה ותתן יבולה לאויביהם, לכן הוסיף שגם אחר שיזרו בגוים תהיה הארץ שממה, וטעם הדבר יפרש הכתוב הסמוך: