ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כה:לו

אל תקח מאתו נשך ותרבית, נשך נקרא כשמשלם מאה וחמשה בעבור מאה, שנושך מכספו ומפסיד, ותרבית אפשר בלי נשיכה, כגון שהלוהו מאה כורים חטים על מנת שישלם לו מאה וחמשה, והוזלו החטים וקנה מאה וחמשה בכחות ממה שהיו שוין מאה בשעת הלואה, וזהו תרבית בלי נשך, ולכן אצל כסף נאמר נשך, ואצל אוכל תרבית שגם זה אסור, ולפעמים יש נשך גם באוכל, וזהו נשך כסף נשך אוכל, וכל שכן הוא מתרבית, ולפי פשוטו מקרא זה מזהיר על הלקיחה, שאפילו לא התנה על נשך ותרבית, והלוה רוצה ליתן לו מרצונו נשך או תרבית, הזהיר שאל יקחנו ממנו, והכתוב הסמוך מזהיר על הנתינה, שלא יתנה כך עמו, ואם התנה עובר בלאו, אע"פי שלא פרע לו כלום:

ויראת מאלהיך, לפי שהאדם מורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הוצרך לומר ויראת מאלהיך: