ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כה:י

וקדשתם את שנת, שנה שהיא לתשעה וארבעים שנים שנת החמשים, וחז"ל אמרו, לפי שנאמר בעשור לחדש יכול אין השנה מתקדשת אלא בעשור לחדש, כשהוא אומר וקדשתם את שנת וכו' מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה, וא"כ כל איסורי עבודת האדמה הם מר"ה ואילך, אבל שילוח עבדים אינו אלא עד אחר שהעבירו שופר תרועה בארץ:

וקראתם דרור, מלת דרור על מי שהוא חפשי, ויוכל לשבת בכל מקום שירצה, ולכן הצפור שאינו ביד אדם נקרא דרור, כמו ודרור קן לה (תהלים פ"ד ד'), וקריאת דרור הוא שיצאו העבדים חפשים:

לכל ישביה, שיצוו לכל יושבי הארץ שישלחו העבדים חפשים:

יובל היא, לשון גדולה וחירות כמו שפירשנו (שמות י"ט י"ג) שיש שתי מיני תרועות, וההבדל בקול נגון התרועה, והשומעים יודעים איזוהי להכניע ואיזוהי של גדולה, וכן תמצא בהקפת עיר ירחו, לפי שבשר להם הנצחון והממשלה, צוה שיקחו שופרות היובלים, כלומר שיריעו עליו תרועת היובל, לסימן מלכות השם ושתפול העיר לפני עמו:

ושבתם איש אל אחזתו, שהשדות חוזרות לבעליהן:

ואיש אל משפחתו תשבו, בין נמכר שש, בין נרצע יוצא חפשי ביובל, לשוב אל בית אבותיו: