ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כ:ג

ואני אתן את פני, שישפטהו השם על התועבה הגדולה הזאת ויכריתהו מקרב עמו, ומוסב על מקרא שלפניו, הם ירגמוהו באבן ואני אכריתנו מקרב עמו, ומכאן למדנו שכל הכריתות האמורות בתורה הן לעו"הב, שאם בע"הז אחר שמת איך יכרת? ואין לך לפרש שאם לא יומת ע"פ ב"ד יכרת מקרב עמו, שזה אמור למטה בענין, ומפשטות הכתוב נמצאנו א"כ למדים השארת הנפש אחר המות:

כי מזרעו נתן למלך, שאר העוברים ע"ז נותנים לה חוק הראוי לשמים, כמו זובח קרבן לע"ז, והרשע הזה נותן למולך זרעו, שמרוב טומאת לבו לא חמל על זרעו, לעבוד אותה בדבר שהוא תועבה בעיני השם:

למען טמא את מקדשי, כדרך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), והרשע הזה מטמא קדש ה' אשר אהב להעבירו למולך הנבזה הזה: