ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כ:יז

ואיש אשר יקח, בכל העריות שאין קדושין תופשין בהן אמר אשר ישכב, וכאן אמר אשר יקח, וגם באחותו אין קדושין תופשין בה, אומר אני שכל הכתוב מדבר לפי מחשבת השוכב עמה, ללמדנו שאפילו אינו מכוין לזנות, אלא שנושא אותה וסובר שעושה כהוגן, בנפשו הוא ויכרת, כמו שיתבאר:

בת אביו או בת אמו, וכל שכן בת אביו ואמו:

וראה את ערותה, גם בזה שינה הכתוב מכל העריות, לדעתי גם זה כפי מחשבתם, שאינן עושין למלאות תאותם, ומתוקף יצרם הרע, אלא הוא והיא חושבים שזיווגם הגון, ושראוי לאדם להזדווג עם אחותו וזוהי מלת ראה בל"הק, שבוחר לגלות ערותה יותר מערות שאר הנשים, וכן היא תבחר יותר להזדווג באחיה מהזדווג עם אחר, כדרך כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א ט"ז א') והתורה אמרה ערותה וערותו, לפי שבאמת הוא ערוה עליה והיא ערוה עליו, אך לולי שאסרה תורה אותה, היה עולה על דעת האדם שהיא ראויה לו ביותר מכל הנשים, כי אין לאדם נשואים הגונים, כמו שישיא את בתו לבנו, שהם אוהבים זה את זה מצד האחוה, וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, והרי מתחילת משתיתו של עולם כך היה, האשה הראשונה לוקח מצלע האדם, ובניהם נולדו עם נשותיהם, כמו שהוכחנו בפרשת בראשית, וא"כ הנושא אחותו על דעת זו, עושה כפי מחשבתו דבר הגון וטובה גדולה, שבוחר בה מכל הנשים היותר יפות וטובות:

חסד הוא, גם זה כפי מחשבת הנושא אותה, שמעשה חסד הוא בעיניהם, ואין המלה יוצאת מידי פשוטה, שבכל מקום ענינה על הפלגת טובה, כי מלת צדק על שורת הדין במשקל נכון אבל חסד לפי שאינו אלא הפלגת טובה אם העושהו צדיק, יעשהו בדרך צדק, ויפליג להטיב עם הראוים לו ואם עושהו רשע, יפליג בטובה לרשעים כמוהו ותהיה חסדו חטאה, כדרך וחסד לאומים חטאת (משלי י"ד ל"ד), שאם צדקה רחוקה מהם, חסדם תהיה חטאת, וכן כאן לפי מחשבת האח והאחות הוא חסד, אבל כפי מדת הצדק היא חטאה גדולה, ולכן ונכרתו וכו':

עונו ישא, עד בוא היום שיכרת לעו"הב אם לא עשה תשובה: