ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כ:י

ואיש, פרט לקטן:

את אשת איש, ואח"כ אמר את אשת רעהו, והטעם לפי פשוטו, כי בכל העריות אפשר שיעבור לבוא על הערוה, ולא יעשה חמס לבעלה, שהרי אמו וכלתו ודודתו ואשת אחיו אסורות גם לאחר מיתת בעליהן, ושאר העריות אפשר בפנויות, לבד אשת איש, כי מלבד הערוה גם עושה חמס גדול לבעלה, והייתי אומר שעיקר האיסור בשביל החמס, אבל השוכב עמה ברצון בעלה, כמו אנשי זמה המחליפים נשותיהם, אינו חמור כל כך, לפיכך דקדקה תורה ואמרה אשר ינאף את אשת איש, אשר ינאף את אשת רעהו, כלומר בין אשת איש בחמס, בין אשת רעהו שרוצה במעשהו, תמיד חייב מיתה:

מות יומת, כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק: