ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יט:ט

ובקצרכם, זהו העיקר החמישי יזהיר על קדושת הארץ גם בדברי חול, כאשר יקצרו את קצירם יעזבו מהן לעניים, ודבר זה נוהג לבד בארץ אשר השם שוכן בתוכה:

קציר, התבואה כשהיא בישולה ראויה להקצר נקראת קציר:

לא תכלה, לא תגמור הקציר כלו לעצמך, אלא הנח ממנו חלק לעניים:

פאת שדך, קצה השדה לכל ד' רוחותיו נקרא פאה, ואילו אמר לא תקצור פאת שדך, הייתי אומר שצריך להניח לארבע הרוחות סביב השדה כלה בסופם, כמו לא תקיפו פאת ראשכם שכולל הפאות כלם, עכשיו שאמר לא תכלה שהוא גמר הקציר, למדנו שקוצר הכל לבד המעט שמניח בפאה אחת:

ולקט קצירך, שבלים הנופלים בשעת הקצירה אחת או שתים, שאינן נלקחים עם האלומות, אלא נלקטין אחד אחד, וזהו לשון לקיטה: